בשנה שהתחילה ב#MeToo  והמשיכה ב#לאהתלוננתי; בשנה בה 20 נשים נרצחו [עד כה] ברחבי הארץ ועוד רבות אחרות חוות אלימות פיזית, מילולית או כלכלית; בשנה בה נשים וגברים מצהירות ומודים בְּרֵישׁ גְּלֵי בעמדות פמניסטיות אך עדיין חוששים לתמוך במועמדת אישה; בשנה בה צריך עדיין לענות על השאלה "אבל מה זה משנה לך שהיא אישה?" בשנת 2018 בבחירות לראש הרשות המקומית של עמק יזרעאל, חשוב לי, באופן אישי, שהמועמדת בה אני תומכת, לימור רגב, היא אישה!

איזה כייף לקחת חלק פעיל במסע הבחירות של לימור רגב, הלמדנית, החרוצה, החדה והאנרגטית. כמה ניפלא להבין שהכוח בידינו - לדבר עם אנשים מוכרים, להציק ולשכנע חדשים שלא יודעים, לכתוב פוסטים פמניסטיים ולהגיד שוב ושוב שהגיע זמן שינוי! 

כשמאחוריה 25 שנות מחקר ומעקב אחר מנכ"לים גדולים בפעולה, מזהה רוזלינדה טורס, שותפה בחברת הייעוץ  --בוסטון קונלסטינג גרופ, שלוש שאלות פשוטות שכל מנכ"ל צריך לשאול את עצמו כדי לצמוח [כלכליסט] -

אני בעדה כי היא מביאה רוח חדשה, נמרצת, פתיחות והרחבת אופקים. אני בעדה כי היא אנרגטית ועמלנית. אני בעדה כי כשאני מסתכלת על הביוגרפיה שלה אני רואה בו את האותיות שמרכיבות את אישיותה הייחודית -

הקופירייטרית המוכשרת וחברת הפייסבוק שלי, גליה אלוני דגן, פרסמה הודעה שריגשה אותי עד מאוד -
"26.09.2018. עכשיו כבר מותר לגלות, ואני מתפוצצת מרוב גאווה: זה אח שלי, יואב אלוני-גלבוע, שהתמנה אתמול, בטקס רב רושם, לנשיא ארגון מומחי רפואת הכבשים בבריטניה (Sheep Vet Society). יואב הוא הנשיא ה-53 בתולדות הממלכה המאוחדת, והראשון(!) שאיננו בריטי מלידה. זה הילד שחלם להיות ד״ר דוליטל וג׳יימס הריוט, והפך לווטרינר מלא-חמלה שאומר לכל בעל חיים ״sorry, love" לפני כל בדיקה... אני כל כך נרגשת, מצומררת ומהההההההאושרת!" 
ומה לי ולוטרינר הזה תשאלו? ובכן...מעשה שהיה כך היה:

בתחילת יוני בצעד אמיץ וחכם של בני שמונים, עזבו הורי, שוש והלל תלמי, את מושב בלפוריה ועברו לדיור מוגן. אלו מילות הפרידה שהקראתי באירוע הפרידה במועדון הישוב שהמה מחברי הישוב ובני המשפחה שלנו -

" איש ואישה, ללא הורים בסביבה, ללא משפחה, ללא תמיכה כלכלית.
האיש מאלג'ריה, האישה מצרפת, "עושים עליה" כל אחד בנפרד.

הזמן החולף אין לו חזות ופנים משל עצמו רק המראות, האנשים והמקומות משקפים אותו.

17 שנה עברו?! באמת??

הייתי בהריון עם אלה בבית האמריקאי שלנו בווסט ניוטון [פרוור של בוסטון]. אחי אלון התקשר ואמר "ראית?..." מששמע את השתיקה בצד השני של הקו הוסיף ואמר "תדליקי טלויזיה!" וניתק.

שוב ושוב שידרו הרשתות השונות את הצילומים המחרידים של המטוסים נכנסים בקיר המגדלים כאילו בסרטון מצוייר. את הקריסה כבר ראיתי בזמן אמת. כישראלית זה החזיר אותי מייד לתחושות של ליל רצח רבין... סוף-העולם קרב!

עוד אני זוכרת את ההורים של ילדי בית הספר פזורים סביב סביב בשעת האיסוף, חפויי ראש, נדהמים, מבועתים. "איך אסביר לו?" שאלה אותי דניס אמא של ג'וליאן " איך אסביר לו שמישהו יכול לשנוא את אמריקה כל-כך?"
17 שנה עברו. והבוקר הגיע הסרטון הזה והכה בי בחוזקה -

מסדנת כתיבה והתפתחות אישית של אודי ברק. תרגילי כתיבה -
07/06/2018