יש מקומות בהן השירה חוסכת במילים עודפות, מדייקת את האמירה, כמאמר השיר:
"לֹא טוֹב שֶׁתִּהְיֶה הָאַהֲבָה 
גְּדוֹלָה מֵהַחַיִּים 
עֲדִיפָה אַהֲבָה בְּגֹדֶל הַחַיִּים...
שֶׁכְּשֶׁיִּתְנַשְּׁקוּ הָאַהֲבָה וְהַחַיִּים 
אַף אֶחָד מֵהֶם לֹא יִצְטָרֵךְ לְהִתְכּוֹפֵף מְאֹד 
עֲדִיפָה אַהֲבָה גְּמִישָׁה,שֶׂמִּתְנַשֶּׁמֶת, מִתְרַחֶבֶת, מִתְכַּוֶּצֶת 
עִם הַחַיִּים, 
אַהֲבָה שֶׁיּוֹדַעַת לְהִכָּנֵס דֶּרֶךְ סֶדֶק 
כְּשֶׁהַדֶּלֶת סְגוּרָה,אוֹ לִרְבֹּץ עַל הַמִּפְתָּן בְּשֶׁקֶט 
בִּידִיעָה שֶׁהַדֶּלֶת אָכֵן תִּפָּתַח, 
אַהֲבָה שֶׁמַּיִם רַבִּים לֹא יְכַבּוּ 
כִּי הִיא עַצְמָהּ מַיִם 
מַיִם חַיִּים."

זוכרות שפעם הייתי בעליה הגאים של חנות כתום באלון הגליל? ופעם פעם הקמתי ואהבתי את טוטם בשינקין? אז זהו שמדי פעם בפעם מתעוררת מלקטת היופי שבי, אוהבת הבגדים, התכשיטים, אספנית החפצים הצבעוניים...מתעוררת גם המארחת שאוהבת מפגש בנות רב גילאי, פטפוטים וכיבודים...וכשכל אלו מתעוררות בי, אינני עוצרת באדום....

ויש גם לעיתים צורך במפגש כולל יותר, בכינוס משפחתי רחב הקף, בהופעה, מה לא?!

" אין לי נכסים, יש לי רק חלומות להוריש לדורות הבאים, עולם טוב יותר, מפויס יותר - עולם שנעים לחיות בו. אין זה הרבה מדי." אמר יצחק רבין בחתימת הסכם השלום עם ירדן, 1994. 15 שנה אחרי הלילה הארור ההוא, בהתקרב יום הזיכרון השנתי לרצח רבין, עלה רעיון לציין את האירוע בקהילת עמק יזרעאל הרחבה.

שלמה וייניש, חבר הקהילה, הוא שהביא את האתגר לפיתחינו. התכנסנו יחד עם ביני תלמי בן משמר העמק המחזיק בקהילה את יתד הישראליות התומכת בצורך לחבר את המורשת היהודית לארועים ודמויות מההסטוריה הישראלית כרצף, ועם שי זרחי, בן גניגר שהביא את רעיון החלימה, החזון המתמשך, היכולת של רבין כמנהיג לא לאבד תקווה.

פעם, כשהייתי על סף כניסה ללימודים באוניברסיטת תל-אביב, חלמתי להתקבל לחוג למשחק. ה"אודישן" שעשיתי, קטע מתוך "אנטיגונה" היה מביך. נעלבתי שלא התקבלתי, התפלאתי שקיבלו אחרים ונטשתי לעד את המקצוע הנחשק...

אז אני לא מצליחה להגיד בקול רם ש- "אני מעצבת", אבל מסתבר במבט לאחור, שאין חתונה משפחתית במשפחה הרחבה שלנו שלא היה לי יד או שתיים בעיצוב שלה. ליקטתי תיעודים -