הפקות קהילתיות, על הבמה
פעם, כשהייתי על סף כניסה ללימודים באוניברסיטת תל-אביב, חלמתי להתקבל לחוג למשחק. ה"אודישן" שעשיתי, קטע מתוך "אנטיגונה" היה מביך. נעלבתי שלא התקבלתי, התפלאתי שקיבלו אחרים ונטשתי לעד את המקצוע הנחשק...
מה חדש?
קפה אלונה - קפה קהילתי באלון הגליל כל הסיפור במילה אחת "קהילה!"נזכרתי כמה אני אוהבת עשייה קהילתית, כמה אני טובה בלעשות ניסים עם אחרים וכמה אני לא נבהלת מסלעים שעומדים בדרך. היו לנו שבועיים לפתיחה שהצוות [שלא הייתי חלק ממנו] קבע. הדיבור היה "נפתח ונראה" או "נתחיל ככה ואחר כך נשפר". אני לא מאמינה בהתחלות כאלו. היעדים שלי היו שכמה שיותר אנשי קהילה יקחו חלק בהקמה בכל הרבדים שלה, שכשיפתח, הם ואחרים יכנסו למקום ויגידו "וואו!" ואחר כך הם יגידו "הי, את זה אני תרמתי!" או "איזה יופי מה שהוא עשה" וגם "איך אני יכולה להשתלב?"בשישי 6/9/19 הקפה נפתח להרצה. אני ביליתי בקפה תל-אביבי באותו הבוקר אבל ממה ששמעתי, ומהתמונות שצילמה גאיה אילן, נראה שהיעדים הראשונים הושגו. לא מאמנים? ספקניות? מוכרחים לראות בעינים? בצדק!בואנה ובואו לבקר, שעות הפתיחה* בהמשך לפוסט -
זה היה סיפור של חורף "לזכרון כללים משלו, הערך שלו מתנתק מן המציאות שהולידה אותו..." [ראובן נמדר, הבית אשר נחרב]
"ויהי ערב, ויהי תוהו" ספר שירת הגעגועים של מיה טבת דיין לאמה עפרה טבת יצא בשבועות הקרובים לחנויות הספרים. במסע שעשתה לקיבוץ ילדותה כנרת, אחר מות האם, בעקבות הסופרת שריל סטרייד וספרה WILD מיה כתבה:"אני בוכה על שתינו", הסברתי לה בעודי שותלת לתוכה פרחים, "לא רק עלייך. אני בוכה על הפרֵדה שנכפתה עלינו, על כך שעוד לא התחלתי להבין איזה תוקף יש לקיום שלי בלעדייך. מה אני מדברת, לא התחלתי עוד להרגיש מה זה להיות אני בלעדייך".  שמעתי אותה עונה לי, אומרת, "את יכולה לעזוב אותי כבר. לכי וחיי את חייך, אני בסדר. תתרכזי בעצמך. יש לך החכמה והאומץ והיכולת לעשות הכול לבד". הנהנתי, ועשיתי את הבלתי אפשרי, כי איך מסובבים את הגב לקבר של אמא ומתרחקים מהמקום? ובכל זאת, הלכתי. 
מה המומחיות שלי? איך להזמין אתכם לערב שקרוב לודאי לא הייתי באה אליו אלמלא יזמתי והפקתי אותו, עם ובבית ניגון הלב. איך לשכנע אתכם לצאת מהבית החם במוצאי שבת, רגע לפני תחילתו של עוד שבוע עבודה מעייף לשמוע סופר לא בהכרח מוכר, על ספר שחלקכם עוד לא קראתם. איך אזמין את כולנו למפגש עם איש אחד, ראובן נמדר, רובי, שלא שמעתי עוד את קולו או פגשתיו פנים אל פנים וכל הקשר שלי איתו מתנהל דרך הבזקי ההודעות בפייסבוק?
המצגת שליוותה את ערב חלומות להוריש תשע"ה זו הפעם הראשונה בה אני מצרפת את המצגת שליוותה את הערב... הכנסו לגלריה והקליקו.
...
כניסה לחברים
"סובב תרבות"
מדי פעם מזדמנת לי הזכות לארח או להפיק אירוע או ערב "סובב-תרבות" רק כי נכון לעשות זאת, רק כי אנשים מרתקים אותי, רק כי זה כייף ומתגמל את הנפש בצורה בלתי רגילה! האורחים לרגע הופכים חברים לחיים. הספרות, השירה, המוסיקה...נוגעים בקהל שמגיע ואני מרגישה כמו אבן שהושלכה לאגם ויצרה, שלא באשמתה, אדוות רבות, תנועה מעגלית, מתפשטת. אני מוצאת עצמי מחייכת עוד זמן רב אחר כך ומזמינה לעצמי עוד ועוד  הזדמנויות כאלו...
זאת ועוד...
ערבי תרבות עברית "ניגון הלב"
קהילת "ניגון הלב", מקיימת שיגרה של ערבי שבת וחג הבנויה ברובה על שירה ולכן אין פלא שהערב השנתי של הקהילה נסוב תמיד סביב שירה, שירה ישראלית 'כמו פעם'. את סיפורי החיים של אלכסנדר פן, לאה גולדברג, נתן אלתרמן, אברהם חלפי או שלונסקי כותב, שוזר ומספר ד"ר מוטי זעירא. בין ביוגרפיה, הסטוריה ישראלית ואנקדוטות, מופיעים זמרי הקהילה בביצועים נוסטלגיים מלווים במעצבי במה, נגנים, שחקנים, ומפיקים...כולם חברי הקהילה. ההפקה השנתית, היא גם ערב גיוס המשאבים של הקהילה.
זאת ועוד...
בבית, באלון הגליל
במהלך חיינו באלון הגליל מעורבותי הקהילתית הייתה כגל בים...עולה עם הרוח ויורדת לשפל. אינני מהמתגייסות בקלות ולא תמצאו אותי בכל חג ואירוע. כאשר "התגייסתי" היו אלו תמיד צוותי עבודה מענגים, תהליך חשיבה שהתחיל מרעיון ומפרט לפרטי הביצוע, המשתתפים והייחודיות של האירוע הנידון וכמובן כל פרטי ההפקה להם היו תמיד יזמים ושותפות ושותפים רבים מהיישוב.
זאת ועוד...
לכל הפעילויות