הוד. נירה עוזרד מארחת בסוכה את אמה וסבותיה

השנה, ב- 14.7 ציינה אמא שלי את יום ההולדת 90. רות לוי היא נצר למשפחה של נשים חזקות ודעתניות. היא נולדה בארגנטינה, אבל הוריה יוסף ובוקאס לוי ואחיה הגדולים נולדו בירושלים. לולו ענקיא לוי סבתה רבה שלי [סבתא של אמא מצד אביה, החמות של בוקס] התאלמה ונשארה עם ארבעה ילדים והייתה מבשלת במלון בירושלים בסוף המאה ה-19 וכנראה הייתה שפית כבר באותם ימים. התורכים שלטו כאן.

בניה הבוגרים והנשואים ביניהם גם סבי חששו מאוד שיגוייסו לצבא התורכי ונתקבלה החלטה משפחתית.כל הגברים עוזבים והנשים והילדים נשארים בירושלים.

הגברים הפליגו לארגנטינה. כי שם דיברו ספרדית והם דיברו לדינו וגם היו להם מכרים. מה עשו הנשים והילדים? עבדו וחיכו. והגברים? נו..מסבירה לי אמא שלי."כמו האיש הזה מהמחזה של ארתור מילר, "מות הסוכן " אני שואלת?  "כן כן זהו. סוכנים נוסעים. "אחרי כשנה וחצי הגיעו הנשים והילדים. כולם גרו באותו הבית. הסבתא לולו בניה כלותיה ונכדיה. צעקו שם הרבה ורבו לא מעט.אחרי שנים אמא שלי נולדה. היא זוכרת את סבתא לולו מצויין.
בואנוס איירס אמא שלי במעיל לבןצינצנת הריבה מאז...פעם בשבוע הייתה ניפגשת לולו עם חברותיה הן היו יושבות מדברות מתלחששות בערבית, בטח התלוננו כל אחת על הכלות שלה ועישנו נרגילה. במרכז השולחן הייתה צנצנת עם ריבה וכפיות והן היו טובלות את הכפיות בריבה מלקקות וטובלות במים וככה היו מעבירות ערב נרגילה ריבה ופטפוט. ואמא והילדים היו מציצים לחדר שומעים את הפטפוט בערבית ומריחים את הנרגילה ומצחקקים על הזקנות.
     
לאחת מהן הן קראו: מתוסלם..למה קראתם לה ככה ? שאלתי."כי זה כמו מתושלח" אמא שלי הסבירה "וחוץ מהשם שלה והפנים המקומטות אני זוכרת שהייתה לה פאה שהייתה נראת כמו קקי של סוס ואנחנו היינו צוחקים נורא".. לפעמים זכרון הוא רק פרטים קטנים בחיים גדולים.


סבתא ואניסבתא שלי בוקאס bucas בן נאים לוי [אם אימי] נולדה בירושלים חיה בבואנוס איירס ומתה בנאפולי.סתם ככה כשהיא יושבת לבד על ספסל מחכה ומתבוננת בספינות שבנמל. זה היה לפני המון שנים. היא באה לבקר אותנו בארץ ונשארה שנה. ישנו באותו חדר היא במיטה גדולה ואני בקטנה. בלילה הייתי מתגנבת למיטה שלה ובבוקר אמא שלי הייתה כועסת עלי שאני לא נותנת לה לישון.אבל לה זה בכלל לא הפריע. היא הייתה מחבקת אותי. היה לה מגע רך וחמים והיא הייתה גבוהה ויפה.

אחרי שנה היא הפליגה לבואנוס איירס חזרה. בדרך האוניה עגנה בנאפולי. היא שהתה במלון רויאל וכתבה לאמא שלי מכתב, שהגיע מאוחר יותר, על הנוף הנשקף מהחלון.ים .נמל. ואפילו היא כתבה שהיא רואה את האי שעליו נכתב הספר "מגילת סאן מיקלה" של אכסל מונתה. היא כתבה שהיא נהנת. היא סתם ישבה לנוח על ספסל.

אחרי שהיא מתה הסתבר שסבא יוסף מת 3 ימים לפניה ולא רצו להודיע לה עד שתחזור מההפלגה. שניהם מתו באותו שבוע. היא בנאפולי על ספסל הוא בבואנוס איירס בבית ולי לא חגגו אותה שנה יום הולדת. 


שלוש נשים,לולו,בוקאס ורות הן הנשים שאיתי, שלושתן הטביעו בי את האהבה את החוזק את הסקרנות והתשוקה. לולו סבתא אמיצה שהמציאה את הפמיניזים ביכולתה להישאר לבד עם ארבעה ילדים יותר משנה כשבעלה מחפש חיים חדשים לכולם ביבשת הרחוקה. איתה הייתי יושבת בסוכה ושואלת אותה על תבשילים שבישלה לשועי ירושלים ולתיירים במלון בו עבדה. היינו יושבות ומעשנות נרגילה ומדברות על חושניות על אוכל ואהבה.

אמא שלי ואניאת סבתא בוקאס שהייתה בשבילי החום והיופי החיצוני והפנימי- שאהבה ללכת לתאטרון ולמופעי בלט וקונצרטים, שיצאה כהורה מלווה לכל טיול של ילדיה , שליוותה את אמא שלי ימים ושנים ללמודי המחול, שתמיד הצליחה להיות קרובה למרות המרחק הפיזי - הייתי מחבקת חזק משעינה את הראש על הכתף ונותנת לה ללטף לי את הראש ואם אפשר היה הייתי מתכרבלת איתה ומספרת לה על פסטיבל עכו או על אוהד נהרין.

ואמא שלי רות, האישה שאיתי- ששיחררה וסגרה שביקרה ותמכה שהצחיקה וגם גרמה לבכי ושאף לא פקפקתי באהבת הנפש שלה אלי - איתה הייתי יושבת וצוחקת.  רק אתמול שמעתי אותה בזמן שהסעתי אותה שרה שיר בקול דק דק, שיר שאני לא מכירה... שאלתי אותה "אמא, מה זה השיר הזה?" והיא ענתה : "את יודעת נירה, לפעמים יש לי בראש ובלב שיר או מנגינה ואני ממש שומעת אותה ואז כשאני רוצה לשיר אותה יוצא לי שיר שאני בכלל לא מכירה..." ושתינו התחלנו לצחוק.

חג שמח חג של צחוק ויופי ושירה ועוצמה. 
זאת ועוד...

"הוד, שם הספירה הנו מלשון הודאה על האמת, אמירת תודה, ומשמעותה המילולית כמראה מרשים. ספירת "הוד" מקושרת לדמותו של אהרון." ויקיפדיה
הכותבת -

נירה עוזרד
נירה עוזרד

נולדתי בארגנטינה גדלתי בקבוץ אור הנר אחרי הסתובבויות בארץ ובעולם הגענו לפני 27, כמשפחה, לאלון הגליל.  יש לי 3 ילדים בוגרים ושלושה נכדים. מרצה לאומנות. 



לראש הדף
תגובות
שם:
כתובת מייל:
captcha
לשליחת טלגרמה