ההחלטה המורכבת ביותר באירוע הזה נגעה למימדיו. בין צימצום להתרחבות. מה "נכון" לעשות? מעבר למעגל הראשוני והמובן עולה, כמו בכל אירוע, שאלת האדוות....כמה להרחיב את מעגל המוזמנים?
למרות, או אולי בעקבות, קשרי לקהילת "ניגון הלב" סרבה בתי לכל עניין יהודי-ערכי-תכני-מעמיק בבת המצווה שלה.היה לנו קושי גדול לקבל את דעתה ובחירתה לערוך "מסיבה. פשוט מסיבת ריקודים" בלי טקס, הקראות, ניגונים, עלייה לתורה או דרשה. לא, לא הייתי שלמה עם החסר אבל הייתי שלמה לחלוטין עם ההחלטה לאפשר לנערה לבחור איך לחגוג את תריסר חורפיה.
להפתעתינו הרבה דווקא ילדת האינדיגו שבעבר סבלה קשות באירועים רבי משתתפים תוך שהיא נסגרת ומשתבללת כמגננה מהעולם, דווקא היא הייתה זו שלחצה להרחיב ולהזמין חברים נוספים שלנו ושלה וגם את בני הדודים וילדיהם. שתפנו בשמחה את כל מי שאנו אוהבים ואת מי שחיינו ובעיקר חייה הצטלבו בחייהם.
בדיעבד,
כשאדי האלכוהול כבר מזמן התפוגגו
וכל המתנות נפתחו והברכות נקראו
אחרי שרוב האורחים שיבחו וחזרו וכתבו עד כמה נהנו ושמחו,
כנראה שצדקה בדרכה!
במרכז מסע ההתבגרות שעוברים ילדינו בדרכם מילדות לבגרות עליהם להמצא באותן שנים יפות קשות ומבלבלות, בנעורים. זהו הזמן לתת בהם אמון, לכוון ללקיחת אחריות, יוזמה ושותפות מלאה בהחלטות ובעיקר לאפשר להן/ם להיות ישויות עצמאיות בניגוד לשלוחה או שיקוף של עצמנו. אתגר לא פשוט!
להפתעתינו הרבה דווקא ילדת האינדיגו שבעבר סבלה קשות באירועים רבי משתתפים תוך שהיא נסגרת ומשתבללת כמגננה מהעולם, דווקא היא הייתה זו שלחצה להרחיב ולהזמין חברים נוספים שלנו ושלה וגם את בני הדודים וילדיהם. שתפנו בשמחה את כל מי שאנו אוהבים ואת מי שחיינו ובעיקר חייה הצטלבו בחייהם.
בדיעבד,
כשאדי האלכוהול כבר מזמן התפוגגו
וכל המתנות נפתחו והברכות נקראו
אחרי שרוב האורחים שיבחו וחזרו וכתבו עד כמה נהנו ושמחו,
כנראה שצדקה בדרכה!
במרכז מסע ההתבגרות שעוברים ילדינו בדרכם מילדות לבגרות עליהם להמצא באותן שנים יפות קשות ומבלבלות, בנעורים. זהו הזמן לתת בהם אמון, לכוון ללקיחת אחריות, יוזמה ושותפות מלאה בהחלטות ובעיקר לאפשר להן/ם להיות ישויות עצמאיות בניגוד לשלוחה או שיקוף של עצמנו. אתגר לא פשוט!