אני מוצאת עצמי תמהה ומעריכה את אותם שמצליחים לבחור דימוי אחד הצופן בחובו את כל ברכותיהם לחג. יכולת הצמצום לא מצאה דרכה אלי ויש לי כל כך הרבה דברים לומר ולאחל שהכנסתי את כ ו ל ם למצגת דימויים* בעמוד הפתיחה ולהלן ההסברים, המקרא:

התחלות,
שתהיה השנה הזו בסימן התחלות חדשות. אינני יודעת מה אצלכן/ם אבל אני כבר כמה שנים מסמנת פסים ועושה מעשים אבל לא מצליחה להבקיע את קליפתי ונראה שהנה, בימים אלו ממש, היא סופסוף נבקעת...

 




התגלגלות,
שאותם דברים חדשים וגם כמה שהתחילו מזמן, יתגלגלו להם בבטחה ובזהירות למרות המהמורות שבדרך ושנשכיל להישיר מבט קדימה אבל גם לראות את הנופים היפים שנחלוף במסענו.


חיוכים,
אין להמעיט בערכו של חיוך. כשאני קמה בבוקר ומחייכת משהו טוב קורה לי בגוף, בנשמה. כשמישהי או מישהו, מוכרים או זרים, מחייכים אלי בבוקר או אומרים "בוקר טוב", מפנים לי חנייה או עוזרים להניף משהו כבד, רוב הסיכויים שהחיוך הזה יישאר איתי לאורך היום ויעבור דרכי לאחרים.









חברות,
כילדים אנחנו קושרים ופורמים חברויות עשרות פעמים ביום.
בבגרותנו אנו מלקטים אותן בפינצטה, בזהירות, בעדינות, שולים מן החיים משהי או משהו שמסיבות שאינן ניתנות להגדרה אן כימות, יהפכו חלק מחיינו. ולוואי שנמצא חברות חדשה השנה ונדע לטפל יפה בחברויות הקיימות הדורשות תשומת לב, רכות והמון אהבה ומחזירות לנו בכאלו.

מסעות,
בארץ ובעולם, ממלאים אותנו באנרגיות ובתכנים ומגוונים את שיגרת יומינו. לפעמים מספיק לצאת מפתח הבית ואני במסע אבל טיולים, חופשות ומסעות הם ללא ספק איחול רציני לשנה הקרובה.





יציבות,
גם כשהיא נעשית על קרקע בטוחה, איננה דבר פשוט. חיינו מלאים בטלטלות אמיתיות וכאלו שמערכות המידע החדשותיות סביבנו מציפות אותנו בהם. ביוגה, כך אומרת מורתי רחל, הכל עניין של תרגול והתמדה. יציבות אישית וקו אופק ברור הם יעד שלי וברכה לשנה החדשה.

נראות,
שלנו ונראות של הסובבים אותנו. לעיתים קרובות אנחנו כאנשים פרטיים יכולים לשנות את מצבו של האחר, לעזור, להועיל. מנת מרק חם ביום לפליטים, ברכת שלום לשומר בכניסה וביציאה ממקומות ציבוריים, הקמת ספרייה לילדי עובדים זרים בשפות מוצאם, שליחת תגובה חובקת לנשים שהעזו לכתוב בפייסבוק על אלימות שחוו. כל אלו ועוד הם סימנים של נראות. כשרואים אותי אני קיימת.




ייחודיות,
היא ברכה וקושי כאחד. אני מאחלת לעצמינו שנדע לטפח ייחודיות, שונות, בולטות אצל ילדינו, נכדינו ואצלנו. הטבע מצליח למהול את אותם חומרים וליצר בני אדם שונים כל-כך האחד מרעהו והחברה, מנסה לצקת אותנו לתוך תבניות, לקבוע לנו  איך לדבר, מה ללבוש, איך להתנהג וכיצד יראו חיינו. מאחלת שנזכור שבאנו לעולם הזה כ- One of a kind, וככזה נעזוב אותו.
 










אושר,
כי בסופו של יום הכי חשוב שנחווה אושר, ונשפיע אושר על סביבתנו וראש השנה הוא זמן מצוין להתבונן על הייצוג האינפוגרפי המקסים והפשוט הזה שמזמיו אותנו לשאול, האם אני מאושרת? האם אני רוצה להיות מאושרת? ומה עלי לעשות כדי להיות מאושרת?


תשע"ד לטובה,
עדית