אתי חן ברייר, בת 45, נשואה לרונן ואמא של יובל בת 19- המסיימת היום טירונות- וצור בן 15.
חברת קיבוץ ניר-דוד (תל עמל).

מקום העבודה שלי הוא סטודיו אתיקה, סטודיו גלריה לצילום שלי, בבית האדום בקיבוץ ניר דוד.
"את הסטודיו פתחתי לפני כחמש שנים, לאחר שסיימתי ללמוד צילום באקדמית ויצ"ו חיפה, עם תואר ראשון בחינוך, והתמחות בצילום תעודי, סטילס ווידאו. בסטודיו אני מלמדת צילום, בקורסים פרטיים ובקבוצות קטנות. ההתמחות היא לימוד אנשים מבוגרים בגילאי 50+, אנשים הצמאים לידע ולשיפור יכולת הצילום. היום לכל מצלמה דיגיטלית - מהפשוטה ועד המורכבת, יש תפריט מגוון ועשיר ורוב האנשים אינם יודעים כיצד להשתמש באוצר הטכנולוגי שיש בידיהם.
בנוסף מוצגים בגלריה צילומים שלי המוצעים למכירה.

בסטודיו אני עובדת במקביל בשלושה שולחנות עבודה-

שולחן עבודה מספר 1: 
שולחן המחשב שלי. יש לי Mac, אני מאד אוהבת אותו, הוא "סוחב" את כל הקבצים הענקיים עליהם אני עובדת כצלמת מקצועית וכאמנית יוצרת. סביב המחשב תליתי תמונות שצילמתי במהלך השנים והוצגו בתערוכות שונות, ציורים של לאה להב, חברתי, וצילומים ישנים שמצאתי אצל הצלמת נעמי צור. את חלון הויטראז' עשתה לי נירה מסקין במתנה כשפתחתי את הסטודיו.

יש לי ספריית ספרים לאמנות ולצילום שאספתי ורכשתי לאורך השנים. מסביב לשולחן המחשב יש דיסקים רבים המכילים את כל הצילומים שלי. אני מקפידה לצרוב את הצילומים על דיסקים וכך אני ממליצה לנהוג, ליתר בטחון.

אני מבלה שעות רבות ליד שולחן זה, בעיצוב המוצרים שאני מייצרת מהצילומים שלי ובעריכת סרטים שאני יוצרת.    
הסרט האחרון שצילמתי וערכתי, היה סרט וידיאו-ארט שנקרא זמן-בתוך החומות פנימה שצולם עם קבוצת אסירים בכלא השיטה. פרוייקט נוסף שנירקם ליד שולחן המחשב הוכן לטובת נלבישך שלמת בטון ומלט , מיזם שיזם ואצר יניב שפירא בתקופת עבודתו כאוצר גלריית הקיבוץ בתל-אביב.

שולחן עבודה מספר 2:
את השולחן קיבלתי "בירושה". הבית בו נמצא הסטודיו היה המתפרה הראשונה של הקיבוץ. בהתחלה חשבתי שיהיה לי סטודיו מודרני ועם הזמן התאהבתי בחפצים הישנים ובמקום לזרוק אותם השארתי והשמשתי. 

השולחן הוא ענק! יותר משלושה מטרים אורכו, והוא גבוה, כך שאפשר לעבוד בעמידה, כמו התופרות שהיו כאן לפני 60 שנים. אני עובדת על השולחן המדהים הזה שעות רבות, יוצרת עבודות שונות, ומכינה את התמונות שלי לתערוכות בהן אני משתתפת. את רוב העבודה אני עושה באופן ידני, יש בזה מן הצמצום, הפשטות והיחודיות. התערוכה האחרונה שהכנתי הייתה למכללת "אורנים", שם הצגתי צילומים מבתי הילדים, המכבסה והמרחבים הציבוריים בקיבוץ. 


שולחן עבודה מספר 3:
זה השולחן ה"חדש" ביותר אצלי בסטודיו, אבל הוא הישן ביותר. זהו שולחן מחדר האוכל של הקיבוץ, אותו קיבלתי כאשר פינו השנה את חדר האוכל שלנו. הוא מאד נוח כאשר אני מלמדת תלמידים אחד על אחד. אל השולחן צירפתי את הכסאות הישנים של חדר האוכל. סביב השולחן אני מקיימת פגישות היכרות, ותמיד הוא מלא במקורות השראה לשיעור הבא. שימור השולחן חשוב לי מאד כחלק משימור ההיסטוריה המקומית.

בשנת 2009, לקחתי חלק בפרויקט צילום תיעודי כחלק מהתערוכה שאצרה מיכל שכנאי בחדר האוכל בקיבוץ יפעת שנקראה: חדר אוכל כמשל. בפרויקט זה צילמתי חדרי אוכל בקיבוצים כאלה הפעילים באופן מלא, חלקי או שנסגרו. הפרויקט הוצג גם במוזיאון ארץ ישראל, תל אביב.

מה הייתי רוצה שתדעו?
שבין היתר, אני מדריכת טיולים לאירופה וחולמת לשלב בין שתי האהבות שלי - צילום וטיול. המיועדים לחובבי האמנות והצילום. בחודש מרץ 2013, ייצא הטיול הראשון לטוסקנה. בקיץ אני מקווה להוציא סדנאת צילום ואומנות לביאנלה בונציה... מי מצטרף/ת? 

ומה מחוץ לשעות העבודה?
ילדים זה שמחה והרבה תעסוקה, חוץ מזה, כל היום מסתובבת סביב הצילום: מצלמת, מלמדת, יוצרת, מציגה, חושבת ומאמינה שיום אחד אעשה את זה בגדול!
אני מצלמת מגיל 14, מאז התחלפו המצלמות אך עדיין יש לי את המצלמת ה-Chinon שאבי קנה לי אז. 

מה מלווה אותי?
להאמין בעצמי ולא לוותר.
בעולם כל כך חומרי קשה לחיות מרוח.
אמונה היא לעשות את הצעד הראשון גם כשאינך רואה את התמונה כולה. (מרטין לותר קינג)


 * עוד צילומים בגלריה למטה
    אתי,
    050-7576339