השולחן של סיגל עיברי הר ציון

סיגל הר ציון, 41, נשואה למשה ואמא לשלושה בנים: אביתר, אבנר ואורי. מתגוררת ב"אחוזת שושנה" חוות בודדים בסמוך למבצר כוכב הירדן. מקום עבודה: אתר התיירות " גשר הישנה" תפקיד : סגנית מנהלת.

בתחילת עבודתי בגשר כרכזת הדרכה שולחן העבודה שלי היה דלפק השיש שבמבנה המזנון, עם השנים גדלנו והשתכללנו והמשרד עבר לקרון רכבת  היסטורי משנת 1934. 

את הפינה שלי עיצבתי ממה שהיה בנמצא: שולחן עבודה ישן שהדבקתי עליו טפט פרחים באווירה של פעם, תמונה של "חברות גשר" עובדות בשדה ביום קיץ חם (שאם במקרה אחשוב שאני עובדת קשה יהיה לי מקור להשוואה), לוח שנה של המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל (אליה האתר בו אני עובדת משתייך) ועוד פיצ'פקס נוספים שהם בעצם מי שאני...

שולחן העבודה שלי

מה הייתי רוצה שתדעו?
 
שכיום הבייבי שלי זה פרויקט שיקום בית הילדים שהיה עשוי לבני בוץ ונהרס בקרבות מלחמת העצמאות.
במבנה זה אני אוצרת בשיתוף עם אנשי מקצוע, תערוכה סביב נושא הלינה המשותפת ותהינה בו פעילויות לכל המשפחה בסגנון "היו היה פעם". 
שילוט חדש ילדים מלבנים לבני בוץ

בבית הילדים
ומה מחוץ לשעות העבודה? -
"ספרו לי על זה..." מפגשים עם הגיל השלישי

תיעוד נעמי זוהרהחיים המודרניים מרחיקים אותנו אחד מן השני, רוב היום אנו מבלים בעבודה- לרוב גם מול מחשב - מתקשרים בצ'אטים, שולחים אס-אם-אסים, משוחחים בסקייפ, נפגשים עם חברים בפייסבוק, צופים בסרטים במחשב ועוד... המפגש החברתי הבלתי אמצעי של לשבת עם אנשים לדבר, להקשיב ופשוט להיות נוכח ולהסתכל בעיניים, חסר.

לכן הקמתי את הפרויקט "ספרו לי על זה..." שעניינו הקשבה, תיעוד והעצמת הגיל השלישי.
הרעיון הוא ליצור מפגש בין-אישי בין הותיק/ה לביני, בינם לבין עצמם ואח"כ בינם לבין הקהילה. הקו המנחה הוא שכל אחד הוא יחיד ומיוחד ולו סיפור חיים מרתק. באמצעות סיפורי החיים ניתנת  לנשים וגברים בגיל השלישי, הזדמנות לחשוף את חכמתם, ניסיונם בחיים והידע שצברו במהלך השנים ולי ניתנת ההזדמנות להאיר את חזקותיהם ולהפוך את כל אלה בשילוב שעות הפנאי שעומדות לרשותם למשאב עבור הקהילה.

לעתים קרובות, האדם עצמו לא מודע לעניין ולייחוד שבסיפור חייו. מהמפגש יוצא/ת הוותיק/ה עם הרגשה של משמעותיות וחשיבות. חשיפת סיפורם הייחודי, מינעד הידע וחכמת החיים שרכשו במהלך חייהם מחזירים להם את המקום המכובד והראוי במשפחה, בין חברים ובקהילה. אני מעודדת את הוותיקים להגיע לגני הילדים ולספר על החיים של פעם- הנשמעים לילדינו כמו מדע בדיוני - ללמד אותם מלאכות אשר יש להם, לותיקים, מומחיות בהן ורובן כבר אינן בשימוש כמו סריגה, נגרות, תפירה, רקמה ועוד...ולעיתים ערך המפגש הוא רק בכדי לשמש סבא או סבתא מאמצים לקטנים, כי אין תחליף לקשר הבין אישי לשני הצדדים. 

מה מלווה אותי ? 
הנסיון להגשים חלום אחד בכל יום -
"קחו את כל החלומות שיושבים לכם על הלב, כאלה שאתם מתכננים לעשות יום אחד כש....ועכשיו, הפכו את "היום אחד" ל"אחד ביום". זאת גישה פרקטית להגשמת חלומות. " אלכס זיו


לראש הדף
קישור חיצוני
תגובות
שם:
כתובת מייל:
captcha
לשליחת טלגרמה
‏סיגל, איך מצאתי אותך. מקסימה שכמוך. מתגעגעת, קרן קיי ‏קרן קיי ‏@ 28 אוק 2013 00:16
‏סיגלוש,כמה מרגש לראות אותך בתוך היום יום, אחרי שכבר המון זמן את צובעת את מפגשי "פריחה" בהופעה מרשימה של לבוש מעניין,ונוכחות סקרנית ומאד פעילה(מצלמת, משוחחת, ומאד מאירת פנים). העבודה הזו בגשר, תפורה עליך, ישן איכותי, עם חדש חלומי...עלי והצליחי, אני יודעת שלא תתני לשום שחור ולבן לדהות. מאיר הר ציון הוא גיבור ילדותנו מאז ומעולם, שם על ההר ובכל מקום, עכשיו גם את. ‏צפי בנציון ‏@ 09 נוב 2012 00:25
‏מקסים.אחוזת שושנה,או כאוכב אל הווה,זה אחד המקומות שאני הכי אוהבת בארץ,ואיך שהוא קשורה עימו התהילה והמסתורין שמאחורי,האיש שהקים אותה על שם אחותו.,מעניין להציץ במי שמאחורי הקלעים. ‏מיכל פירני ‏@ 08 נוב 2012 10:46
‏נהדר.....בהצלחה ‏S. Näf-Mathews ‏@ 24 אוק 2012 15:29