אורנה עמר בת 46 אמא של יולי בת 17 . אמנית מעצבת. 
מאז ומתמיד צבעים היו השפה שלי . בהתחלה בציור ואומנות , אח"כ בעיצוב פנים בצבע, תפאורות ועיצוב טכסטיל לבית .. ומשם איכשהו התחברתי לעיצוב אופנה . שזהו העיסוק העיקרי שלי בעשר השנים האחרונות .

לא הייתי פריקית של אופנה . אופנה היתה עוד תרוץ בשבילי ליצירה; הבדים החומרים המרקמים , רגשו אותי מאוד.

אני מתייחסת לבגד כמעט כמו לציור. העיצוב שלי לא עוקב אחרי הטרנדים האחרונים של האופנה . הוא סגנון. שפה . צבעוני מעיז עם גזרות נוחות ונעימות . הבגד מתאים את עצמו לאישה ולא להפך. צבעים זו שפה של חושים וחוויות . שפה של חיים החיים הם  לא שחור ולבן. הם הרבה צבעים וגוונים שכולם יפים , מרגשים ולגיטימים- ודוקא החיבור בניהם , אם לא מתנגדים לו, יוצר איזה הרמוניה מעוררת מסעירה מעניינת ומקבלת שמעלה חיוך והרבה אהבה.  

עד לפני מספר חודשים עבדתי בסטודיו הגדול והיפה שלי בכפר מל"ל . 

לפני חמישה חודשים סגרתי אותו . היה לי צורך לעשות restart   אחרי הרבה שנות פעילות .

להשתחרר , לחפש , ליצור את עצמי מחדש - זה דרייב מאוד חזק שיש לי בחיים .
עכשיו חוץ מבגדים התחלתי או חזרתי לגעת בתחומים אחרים - תכשיטי טקסטיל, עיצוב לבית , גופי תאורה -
הכל עוד בהתחלה וחיפוש .   

נשים שואלות אותי - מאיפה את חושבת על החיבורים האלה? 
השראה
אני מקבלת מערימות של בדים, כתמי צבע בנוף מדברי,