מחדשת מדור ישן ואהוב בו הוזמנו יוצרים לספר על מרחב היצירה ושולחן העבודה שלהן.ם. הפעם זו אורית עריף שהוציאה ספר מרתק בו היא מאתגרת נושאים קשים ומורכבים אבל... בפורמט של קומיקס. זו אחלה מתנה לחגים. רוצים להכיר אותה? להבין איך היא עובדת ואיפה יצרה את הספר שלה? בבקשה, נותנת לה את רשות הדיבור -

שולחן העבודה שלי מחולק לשניים:
חציו השמאלי "מלוכלך" או אולי יותר נכון להגדירו כ"ידני". אני מציירת בו, כותבת במחברת, משרבטת סקיצות וכד'. חציו הימני ממוחשב: נמצאים בו שני מסכי המחשב שלי (כשאני עובדת בפוטושופ נוח לי שבמסך אחד מרוכזים האימג'ים ובמסך השני מרוכזים כל חלונות הכלים), הלוח הגרפי, הסורק והמדפסת.

בימים אלו השולחן עמוס בחומרי עבודה הקשורים לתערוכה בשם 'שיט, אני לא מאמינה שזה קורה לי' בה אהפוך פדיחות שקרו לי ולאחרים לסיפורי קומיקס קצרים. התערוכה תוצג במסגרת שבוע האיור בסוף נובמבר בת"א.

השולחן, ואפשר להרחיב לחדר הסטודיו שלי, חשובים לי מאוד. בכלל, אני בת-אדם של setting. אני יכולה לצלול לתוך עבודה רק במקום שלי, שארגיש בו נוח. עוד בתור ילדה סירבתי לקחת חתיכת בריסטול ולעבוד על הרצפה. התעקשתי על שולחן בפינה שקטה וקבועה. לפעמים אני חורגת מהכלל הזה לטובת כתיבה, בד"כ במחברת, בבית קפה,    גם הוא סוג של setting מוכר ונוח...


שמי אורית עריף,
אני מאיירת ואמנית קומיקס. בת 48, חיה בקרית טבעון עם בנזוגי ינון וילדי נגה ואבשלום. גמרתי את לימודי במסלול איור ב"ויטל" (מה שהיום המחלקה לתקשורת חזותית בשנקר) ב 98' ולאחר מכן עבדתי כמאיירת פרילנסרית בעיקר בעיתונות. לאחר כמה שנים גיליתי את עולם הקומיקס. מבחינתי זה היה גילוי מרעיש משום ש -
א. אפשר היה להוסיף נארטיב לאיורים. כלומר מדובר על יצירת סדרת איורים על רצף של זמן (ולא איור בודד המוצמד לטקסט ארוך כמו באיור עיתונות).

ב. נפתחה בפני האפשרות לכתוב את הסיפור בעצמי וגם לאייר אותו. עד אז איירתי רק טקסטים שכתבו אחרים ובכלל לא החזקתי מעצמי כותבת...
ג. אולי בגלל שלא החזקתי מעצמי כותבת התחלתי לכתוב (בעידודה של הסופרת שהם סמיט) מעין יומן ולאייר אותו. ככה בקטנה, בלי יומרה גדולה להמציא עלילות ודמויות מהראש. כך התחלתי לעסוק בקומיקס מבוסס אוטוביוגרפיה, וזו סוגת היצירה שלי בשנים האחרונות. תחילת העיסוק שלי בקומיקס מבוסס אוטוביוגרפיה בא לידי ביטוי בסטריפים של קומיקס אותם העלתי לבלוג שלי. היו אלו סיפורים מאויירים שעסקו בחוויות וזכרונות אישיים.

בשלב מסוים רציתי להפוך את החומרים האלו לספר מודפס. המעבר ממסך לנייר לא היה טריוויאלי: בעצם ערכתי טקסטואלית את רצועות הקומיקס מהבלוג וציירתי אותן מחדש (ים עבודה שאין לתאר!) על מנת שיתאימו לפורמט של ספר. עליהן הוספתי לא מעט סיפורי קומיקס חדשים.
כך נולד היומן הגרפי שלי היי, מישהו שומע אותי שהוצאתי השנה לאור באופן עצמאי.

פרקי הספר נוגעים בתכנים שהרבה פעמים אנחנו לא מדברות ומדברים עליהם באופן פומבי: טיפולי פוריות, זכרונות ילדות מהקיבוץ (לינה משותפת וכל השאר...), התמודדות עם דיכאון ודיכאון לאחר לידה, הורות, קשיים יצירתיים שאכלתי ועוד. הכל כמובן כתוב ומאוייר בגוף ראשון תוך טיפול כנה ועמוק בתכנים האלו, ויחד עם זאת גם עם הרבה הומור.

אני מאמינה שכל עבודת אמנות היא מסע פנימה, אל הבפנוכו או הקרביים של היוצר.ת, לא כל שכן עיסוק בקומיקס אוטוביוגרפי. קשה לי לקבוע אם העבודה על הספר - שארכה כמה שנים טובות - היתה יותר תרפויטית או יותר אמנותית... מן הסתם שילוב של השתיים, שילוב מיטיב ומשדרג: המעשה האמנותי, היצירתי, העשיר את היכולת שלי ושל מטפלי השונים לראות ולגעת בפצעי הנפש שלי, והמימד הטיפולי זיקק את האמירה האמנותית שלי ובעיקר אפשר לה להיות אותנטית ולחדור אל הבפנוכו, לפעמים ממש עד הקרביים, של רבים מהקוראים.ות שלי.



הספר שלי התקבל בעניין רב ופונק בביקורות מצוינות. 
אפשר לרכוש אותו בכל חנויות הספרים וגם ישירות ממני -
052-3938015 והספר + הקדשה מאויירת בדרך אליכן.

בנוסף, מי שמעוניינת ללמוד ולהתנסות בקומיקס אוטוביוגרפי, אחרי החגים נפתחות סדנאות בהנחייתי בת"א ובטבעון. מוזמנות ליצור קשר לפרטים נוספים.

* בקישור ראיון מוסרט עם אורית בתכנית 'סוכן תרבות' של קובי מידן בערוץ 1