רַק עַל עַצְמִי לְסַפֵּר יָדַעְתִּי.
צַר עוֹלָמִי כְּעוֹלַם נְמָלָה,
גַּם מַשָּׂאִי עָמַסְתִּי כָּמוֹהָ
רַב וְכָבֵד מִכְּתֵפִי הַדַּלָּה.
גַּם אֶת דַרְכִּי - כְּדַרְכָּהּ אֶל צַמֶּרֶת -
דֶּרֶך מַכְאוֹב וְדֶרֶךְ עָמָל,
יַד עֲנָקִים זְדוֹנָה וּבוֹטַחַת,
יַד מִתְבַּדַּחַת שָׂמָה לְאַל.
כָּל אָרְחוֹתַי הִלִּיז וְהִדְמִיע
פַּחַד טָמִיר מִיַּד עֲנָקִים.
לָמָּה קְרָאתֶם לִי, חוֹפֵי הַפֶּלֶא?
לָמָה כְּזַבְתֶּם, אוֹרוֹת רְחוֹקִים?
רחל כתבה את השיר בהיותה בת ארבעים, כשנה לפני מותה.
מפתיע כמה חדות ודיוק יש במילותיה, כמה ידעה לכתוב את הכאב ולהביט בחייה במבט מפוכח.
באפריל לפני 82 שנה נקברה רחל בלובשטיין-סלע ליד חופי הכינרת ועד היום מלווים אותנו שיריה המולחנים ואלו שנשארו בספרים הרבים שהוצאו מאז.
השנה נספר מחדש את סיפורה ונשיר את שיריה היפים בערב נוסף בסדרת : ערבי תרבות עברית שמעלים זו השנה השישית חברי קהילת ניגון הלב, הקדימו לרכוש כרטיסים:
