או, מכינים גלידה
לימוד חוייתי הוא לימוד שבעקבותיו הידע מוטבע ונשמר לנצח. רגע לפני המפגש האחרון של סדנת "קול גלגל", שתסתיים השנה ברכיבה משותפת בחורש בית לחם הגלילית, נפגשנו לניקוי ו"אריזת" הסדנה אשר תעמוד בודדה ונטושה בקיץ. אחרי שהשלכנו לערימה המון חפצים מיותרים ומאובקים -כדרכו של מקום שעוסק במיחזור, יש אצלינו חפצים רבים שאפילו לנו אין לנו מה לעשות בהם- ואחרי שנשמנו ו"אכלנו" כמויות אבק נאות, הגיע דני גלעד, עם מיכל חנקן נוזלי.
זו לא הפעם הראשונה שילדינו בסדנה הכינו גלידה עם דני ומיכל החנקן שלו, אבל הפעם החלטנו להפיק את המירב מזמן החסד הנדיר בו ניתן לזכות לקשב וריכוז כמעת מלאים כשבאופק מנצנצת הבטחה לגלידה תוצרת בית!
דני התחיל את השיעור בברור ראשוני בידע שלנו על גזים בכלל והליום בפרט כדוגמא לתכונות מגוונות של גזים שונים.
בהמשך הוא עבר להסבר מוחשי על תכונותיו הקרירות של החנקן. לחדוות הנערים והנערות הוא שלף כוסית קטנה מלאה בנוזל שהסתתר כלוא במיכל, והזמין אותנו לנגיעות קצרות מועד בחומר התמים למראה ומקפיא למגע.
כל זה היה מרגש ומשמח אבל רחוק עד מאוד מהיעד המתקתק...
או אז הבנו שנגמר זמן מעשיות והגיע זמן מעשה,
ושלא נוכל עוד לעסוק בדחיית סיפוקים...
חלב, סוכר, וניל ופיצפוצי שוקולד הם מצרכי היסוד. לזה דני הוסיף חנקן נוזלי וכשף מיוחד, ופקד על עירבוב מהיר ועיקבי:
יֵשׁ לִי גְּלִידָה הֲכִי טוֹבָה,
הֲכִי טוֹבָה וּמְשֻׁבָּחָה
קְנוּ מִמֶּנִי, יְלָדִים,
קוּ קוּ - אֲהָה! גְּלִידָה טוֹבָה!
בְּתֵל-אָבִיב בְּכָל פִּנָּה
[מאוצרות זמרשת]
דני שיחק אותה בטעים טעים, מתוק ושמח...ובגדול,
ואני, שלא אהיה במפגש האחרון, קטפתי בסוף היום חיבוקים, צילום למזכרת וגם מספרי טלפונים !
זהו, עד שנה"ל הבאה.... בלי נדר!
דני התחיל את השיעור בברור ראשוני בידע שלנו על גזים בכלל והליום בפרט כדוגמא לתכונות מגוונות של גזים שונים.
בהמשך הוא עבר להסבר מוחשי על תכונותיו הקרירות של החנקן. לחדוות הנערים והנערות הוא שלף כוסית קטנה מלאה בנוזל שהסתתר כלוא במיכל, והזמין אותנו לנגיעות קצרות מועד בחומר התמים למראה ומקפיא למגע.
כל זה היה מרגש ומשמח אבל רחוק עד מאוד מהיעד המתקתק...
או אז הבנו שנגמר זמן מעשיות והגיע זמן מעשה,
ושלא נוכל עוד לעסוק בדחיית סיפוקים...
על הדשא, חן ודרורית משלימות חוסרים ,
אני מתעדת הכל
ודני,
מוקף במעגל צמוד ודרוך
מתכונן להפקה
כמו הודיני לפני קסם העלמות.
אני מתעדת הכל
ודני,
מוקף במעגל צמוד ודרוך
מתכונן להפקה
כמו הודיני לפני קסם העלמות.
חלב, סוכר, וניל ופיצפוצי שוקולד הם מצרכי היסוד. לזה דני הוסיף חנקן נוזלי וכשף מיוחד, ופקד על עירבוב מהיר ועיקבי:
יֵשׁ לִי גְּלִידָה הֲכִי טוֹבָה,
הֲכִי טוֹבָה וּמְשֻׁבָּחָה
קְנוּ מִמֶּנִי, יְלָדִים,
קוּ קוּ - אֲהָה! גְּלִידָה טוֹבָה!
בְּתֵל-אָבִיב בְּכָל פִּנָּה
שׁוֹתִים גָּזוֹז, אוֹכְלִים גְּלִידָה
קְנוּ נָא, קְנוּ נָא מִשֶּׁלִּי – גְּלִידָה מָנָה! גְּלִידָה טוֹבָה!
קְנוּ נָא, קְנוּ נָא מִשֶּׁלִּי – גְּלִידָה מָנָה! גְּלִידָה טוֹבָה!
[מאוצרות זמרשת]
דני שיחק אותה בטעים טעים, מתוק ושמח...ובגדול,
ואני, שלא אהיה במפגש האחרון, קטפתי בסוף היום חיבוקים, צילום למזכרת וגם מספרי טלפונים !
זהו, עד שנה"ל הבאה.... בלי נדר!