עבודת כפיים 3
האספן מהברקשייר'


"תמיד אספת?" שאלתי את האיש בעל הזקן הלבן והעיינים הטובות, רק כדי לפתוח איתו בשיחה "תמיד אספת פיסות הסטוריה?" הוספתי בהדגשה. "כל חיי!" הוא ענה ונעצר לצידנו בסרבל העבודה הכחול שלו, רוכן מעט אל היושבים סביב השולחן בבית הקפה שהשתרג בין אלפי הפריטים מסביב "תמיד אספתי ואנשים תמיד זרקו לי את החפצים" הוסיף בכעס שהתישן כבר "כולם אמרו אמרו לי שהם מיותרים... אבל זה, כבר לא קורה! עכשיו הכל כאן, " הוא הצביע על המקום, ארבעה או חמישה חדרים עמוסים בחפצי יומיום, כלי עבודה, כלים חקלאיים, קטנים וגדולים כאחד מסודרים בסדר מופתי "אחרי הכל, אף פעם אדם לא יודע מתי יזדקק למשהו מהדברים האלו, הנה למשל הגדר בחוץ, כולה מורכבת מחלקים שצברתי במהלך הזמן, תלכו לראות אותה אחר כך" הפציר במבט גאה.



"אַסְפָנוּת -  היא סוג של תחביב או עיסוק פנאי בו האספן עוסק באגירת פריטים שונים, בדרך כלל תוך התמקדות בתחום ואף בתת⁻תחום מסוים" האיש שפגשנו מתעד חיים, במובן הכי רחב. מנעד החפצים שהיו שם סיפרו על אמריקה של שנות ה 50-60-70, על החיים בעיירות הספר ובכפרים, על עובדי אדמה ובוקרים, על עולם הולך ונעלם. האיש הזה ישב חזק על ה- Why שלו, הוא ידע מהעושה אותו מאושר ומה ממלא את חייו משמעות והשיג את המקום הנכון לו למרות ועל אף התמיהה, ההתנגדות וההתנשאות שהחברה מסביב שידרה לו.

כל-כך רציתי עוד זמן איתו. הייתי שמחה לשמוע על הדרך שלו, על המסע שעבר עד שהגשים את יעודו בחיים וחחפיף את עיסוקו לתשוקתו. רציתי. אבל אז עצר במקום אוטובוס מלא באמריקאים מבוגרים שנכנסו בדלת העץ  כנחיל נמלים, והאיש עם הזקן הלבן, התנצל, נפרד והתפנה להוביל אותם במבוך אוספיו, בנבכי נשמתו.

























10/2019
זאת ועוד...

- עוד צילומים מסתתרים בגלריה
-
עוד סיפורים על אנשים שיושבים על חזק על ה- Why שלהם:
- יואב הוטרינר, חלומות מתגשמים
מילות אהבה שכתבתי ליפו, אסמא זחאלקה אגברייה 
- שולחן עבודה

- לשמירת קשר וקבלת רשומות/פוסטים, הרשמו.

כאן נרשמים

לראש הדף
גלריה
תגובות
שם:
כתובת מייל:
captcha
לשליחת טלגרמה