בשתיים לפנות בוקר נכנסתי למיטה ובהיתי בתקרה, הגוף מת לישון, הרגליים עייפות והגב מותש וכואב. אבל הראש ממען לנוח והעניים מסרבות להיעצם. שוב ושוב חוזר הניגון, ומתערבב עם ערב עירוני ומנהרה של תכלת, נמהל עם תנובה מרופטת קונצרטינה וגיטרה, מתמזג עם אליפלט ותרצה ורינה ועם ניגון עתיק, עתיק ועמוק ויפה.  

קשה לתאר במילים את העשייה אשר כרוכה בהרמה של אירוע בסדר גודל כזה. ליהוק המשתתפים, בחירת החומרים, עיבוד התכנים, חזרות אל תוך הלילה, עבודה עם הזמרים, בימוי המציגים, אפיית העוגות, הפקת חוברות, עיצוב הבמה והקמתה, סידור החזרות, הזמנת המכובדים, תיאומים אין סופיים, צלמים, מגבירים, תאורנים...   ונדמה שכשמו של הערב - פתאומית לעד - כך גם התחושה שמלווה אותי מאז שנדמו קולות החליל והפסנתר וכבו אורות האולם.

ערב אלתרמן שהתקיים ב 18 למרץ, ערב אשר הופק על ידי קהילת ניגון הלב, נגמר עבור כולנו באופן פתאומי מדי, אך נראה כי החוויות אשר הסב לנו ישארו עימנו לעד.  

אני שמח על הזכות שנפלה בחלקי להיות חבר בקהילה המופלאה הזו, שבה אני מצליח למזג בין חיי החומר שמלווים אותי ביום-יום, לבין חיי הרוח שבניגון הלב.

ערב זה לא היה יוצא אל הפועל ללא שיתוף הפעולה של המועצה האזורית וללא מכללת עמק יזרעאל. תודה להם ולכל האנשים הרבים שחברו אלינו לערב זה.
נדב דרורי, אלון הגליל