על מסך הפתיחה של האתר IDITS.CO.IL רצה מצגת של 12 צילומים. סיכום אישי קצר ומצולם של חלק מחוויות השנה הזו, עם דגש על התקופה האחרונה...קיץ חם! מי ומה בתמונות? כל הפרוט כאן -
צילום שאני מאוד מאוד אוהבת, המשך ישיר לחווית עבודה מצויינת[!] עם ארנה בן-שטרית וג'ודי פינקו מ'קרן קרב תחום האמנות' . בוקר שלם בכנס המופלא שהן אירגנו לכמאה מדריכות ומדריכים.
פתחתי בהרצאה "סיפור שהתחיל בפחית של צבע" משם, לאחר הפסקת ארוחת צהריים , המשכנו למעגלי שיח.
המעגלים, הונחו על ידי מנחות התחום מכל אזורי הארץ בעזרת הקלפים של "בואו נדבר גלויות". במפגש מקדים חוו המנחות בעצמן את דרך העבודה עם קלפי הגלויות.
הקשב, האמירות וההתרגשות נרשמו על הקיר בידיה האמונות של טל קמיל, בטכניקה של הנחיה גרפית.
שלושת הצילומים הנ"ל הם סוג של געגוע לימי החורף הקרירים יותר... מימין סידור פרחי בר שבמרכזו כובע-הנזיר, כולם מגינתי, בכלי מיוחד ומאתגר שהגיע מפריז; עוגת תפוזים עסיסית, שהיא האהובה עלי מכל עוגות החורף; והצצה למרפסת בקומת המסד שנסגרה חלקית בלוחות עץ סיניים, שפורקו ממשטחים ונארגו סביב חלונות ברזל. הכל מכל וכל עבודת יד של ידידי האמן עמית אלון.
בתחילת ינואר 2017, לרגל יום הולדתה ה-14, אלה בקשה צניחה חופשית. החוויה הייתה אדירה והיא אהבה כל רגע ממנה. כמה ימים אחר כך היא חוותה התמוטטות רגשית, אושפזה לכמה ימים בבית חולים ויצאה הביתה לזרועות פסיכולוגית צמודה וטיפול תרופתי מונחה פסיכאטר.
גיל ההתבגרות בכלל, ואצל בנות בפרט, טומן בחובו מלכודות חברתיות רבות. קשיים בפן החברתי, היו תמיד מנת חלקה, אך אנחנו לא השכלנו לראות איך הם מתעצמים מרגע לרגע עם המעבר לחטיבת הביניים.
שנת הלימודים תשע"ז, תיזכר אצלה ואצלינו כשנה רעה וקשה. אמנם מצבה כרגע שונה לחלוטין ושמחת החיים חזרה, ועדיין, אני-ובטח היא- בחרדות מפני מה שתביא איתה השנה הבאה???
על סיפה של פתיחת שנה חמישית שלי כמנחה ב'מכינה ישראלית' נדמה לי שאני הולכת ומשתפרת בעבודתי עם הבנות. המסרים מקבלים דיוק רב יותר.
העבודה השנה בחצאי קבוצה הייתה מייטיבה והייתה לי תחושה כמעט עקבית שהבנות האלו באו לעבוד, הן באו כדי לשנות ולשפר את מסלול חייהן ולכוון הרבה הרבה יותר גבוה!
אינני יודעת עדיין מי מהן תשמור על קשר אישי ועבור מי אשאר כתובת, אבל יודעת שהייתה זו מבחינתי קבוצה ניפלאה ומלאת יופי פנימי ועניין.
האביב הביא עימו מעט אורחים ליחידה למטה והראשונים שבהם היו משפחה צרפתית משכילה עם ילדונת מהממת. האביב גם הביא ליבלוב מטורף בקטעים מסויימים בגינה שמילאו את ליבי אושר גדול עד שהתברר שיש שם בריחת מים בצנרת העמוקה. שרברבים ושיפוצניקים הפכו וחירבו את גינתי בנסיון לאתר את מקור הזרימה. שחר, אישי, הוא שמצא!
נפלה בחלקי הזכות להיות חלק מחבורה מופלאה של אנשים המחפשים דרך אחרת, יצירתית ועוצמתית, לספר את סיפור העלייה של הוריהם ואת סיפור ההשתלבות וההתעצמות שלהם ושל בני עדתם יוצאי אתיופיה, בארץ.
את החבורה הזו ליקט סביבו מוללין צגייה וכל אחת ואחד מן הדמויות בה מביאים עולם ומלואו של ידע, חכמה ורגישות אינסופית.
אני מאחלת לעצמי ולקבוצה שהדרך, ארוכה ככל שתהיה, לא תעצר בקטיעה, לא תתקע מול קירות בטון ולא תחסם בעצים וקוצים... האוצר הוא אדיר והמשימה היא להוביל בבטחה לחשיפתו לטובת כולנו ובעיקר לטובה הדורות הקודמים והבאים כאחת!
בתוך מערבולת החיים שליוותה אותי השנה הזדמנתי לסדנאות אמנות בתחילה אצל המגדלור שלי נונה אורבך ובהמשך בחיק ההשראה הצבעונית של מיכאלה מנדה-ינקו ומשהו קרה לי.
הזכרון היחיד שנותר לי משעורי אמנות בבית הספר הוא תחושת ההפתעה כשהמורה - שלשימחתה אינני זוכרת את שמה - הפתיעה אותי מאחור והרימה אותי במשיכת אוזן עזה כי דיברתי עם שכנתי לשולחן!
מאז, ולמרות כל השנים שאני סובבת ככוכב שביט את עולם האומנות והאמנות, לא יצרתי בעצמי. בחודשים האחרונים המגמה השתנתה ואני מרשה לעצמי לשחק!
קראתי לזה - Playing@Art
קורס מובילי דרך כפר - כל שבוע שני לסרוגין, בימי שני בבוקר, נפגשנו באולם שקוף המכונה 'באר מרים'. חדר פתוח לנופי הים והחורש-הנשקפים מכפר הנוער "ימין אורד"- המייצג חלקים נרחבים מתפיסת החינוך של "דרך כפר" שעמדה בלב המסלול הייחודי הזה.
נעמי ישראלית ומורן שגב [אין קשר משפחתי, לצערי] היו המנחים שלנו ואיתם מכון שלם שכל מהותו התבוננות והעמקה בתפיסות חינוכיות מיטיבות לנוער פריפריה, נוער מצוקה, דור ראשון-שני לעלייה ויאוש... התבוננות, למידה, שינוי גישה, חשיבה הרחק הרחק מהקופסא. תודה !!! על שנת- לימוד שמילאה אותי בידע ורצון לטוב.
על הביקור בפריז בפסח תשע"ז/ אביב 2017, כתבתי בזמן אמת. מאידך לא חדדתי את הקושי והאומץ הרב שנדרשו לי כדי לצאת למסע הזה, על הפחדים שהושתקו והודחקו כדי שלא אמצא תרוץ לביטול ולא כתבתי על תחושת הריפוי, ההתעלות, התרוממות הרוח ושימחת החיים שליוותה אותנו בביקור עצמו ועד עכשיו... יש פה מסר. רק אומרת.
