ככה סוגרים קמפיין מרתק

לימור, ברוח החזית המטאורולוגית הגשומה שבאה והולכת, גם את לימור, התחלת את דרכך בטפטוף בודד של מפגשי פנים אל פנים. אלו הפכו די מהר למטר מפגשי -שיחה, ועם רוחות השינוי הועצמו למבול מעגלי שיח עם מאות, והעז לומר, אולי אלפי אנשים בעמק ואותם רגבי אדמה יבשים, כבדים וחומים שהפכת פה נספגו עד תום בגשם הזה שהמטרת, והציפו אט אט את העמק.

כמה וכמה שיעורים לימדת אותנו במסע הזה -
 למדנו שאפשר לצאת מגבולות המעגל הנהללי, גם אם הבית שלך הוא הראשון בו, ולפרוץ כנחשול לכל רחבי העמק   ·   למדנו יושרה מה היא, ואיך מנהלים מאבק פוליטי נקי ובלתי אלים שמעמיד את המושג הזה, אינטגריטי / יושרה, כערך עליון, ולא נסחף ממנו למרות המציאות בשטח
למדנו שהגודל לא קובע, אלא רוחב החיוך וחדות המחשבה והקול היציב והידע, הלימוד והאומץ המגביהים גם אישה קטנטונת שכמוך
למדנו שכשהלבבות פתוחים הם יכולים להתקרב ומעטים הלבבות שלא נפתחו אלייך כשנגעת, כשהתקרבת, כשראית את הלבן בעיניים
למדנו  שאין גבולות גאוגרפיים לתחושת השייכות והקהילתיות שניתן לייצר בין אנשים, גם לא גבולות של גיל או מגדר... המטרה חיברה אותנו, הפכה אותנו לקהילה, ואת לרגע לא הפסקת לחדד ולדייק את המשימה ויעדיה.
למדנו לימור, שאפשר להגיע מעשרות מכרים תומכים ל-46% מקולות מצביעי העמק, בשבעה חודשים של עבודה קשה שהוכיחה, מעל ומעבר לכל ספק, מה היית יכולה לחולל בעמק לו נבחרת... כן, לו נבחרת.  

אני רוצה לצטט את השופטת רות ביידר גינסבורג - וזה בסדר, גם אני לא ידעתי מי היא לפני הסרט התיעודי עליה -  אבל מתברר שאנו, הנשים והחברה האנושית במאה ה-21 חבים לה תודה ענקית, והיא אומרת שם ממרום 85 שנותיה, שמאבקים קשים מנצחים צעד, צעד והדרך היא להביא אל השולחן אחד אחד את הספקנים והמתנגדים.  

העולם, לימור, נחלק בין אלו שמאמינים בלימוד מכישלונות, אלו שיאמרו שהקמפיין היה נקי מדי, לא מספיק לעומתי וצריך היה יותר להיכנס בצד השני. ולעומתם אלו שמתחקרים הצלחות יגידו שהאחוזים הגבוהים שהשגת, שהשגנו, הם עדות להצלחתך הגדולה ולצדקת המהלך והשפה המוקפדת שננקטה בדרך.

אני מאמינה שאיפשהו, בתווך, בין אלו לאלו נמצאת העשייה הבאה שלך ואני מקווה שהיא תתבהר ותתגלה לך בזמן המתאים, הנכון.

כדי להודות לך כיאות, וכדי שלא תשכחי דבר וחצי דבר ממה שעברנו יחד, נאספו הדימויים והצילומים והמילים הנפלאות שנכתבו ונאמרו וכל הטוב הזה אגוד לך כאן, באלבום המסע הזה, למשמרת. אי שם, לקראת סופו, עמוד 78 בדיוק, חתמנו לך הקדשה והצהרה שזו לשונה -  

"לימור יקרה, את הדרך הזאת לא עשית לבד. האלבום הזה מעיד על כך בתמונות ומילים. אנחנו, שותפייך לדרך, חותמים כאן על החיבור הערכי ביננו, על רצוננו להיות שותפים למהלכים עתידיים לטובת העמק הזה שלנו    ועל ההערכה הרבה שאנו רוחשים לך שהעזת, בחוצפה ונחישות, להודיע קבל איש ואישה ש"העמק מתעורר!"  

תודה שהזמנת אותנו למסע, אנחנו כאן כשתדעי מה הלאה.

מסיבת סוף המרוץ, מזרע, 17/11/2018
לראש הדף
תגובות
שם:
כתובת מייל:
captcha
לשליחת טלגרמה