מילים..צבעים..עיצוב...מסך, ועוד מסך, גרסאות מתחלפות...דפוס...ועוד לא אמרתי מילה על חיפוש הדימוי האולטימטיבי ועל ריח חוברת או מודעה טרייה שהרגע יצאה ממכונת הדפוס. הפקה גרפית מגלמת בחובה אלמנטים רבים שמרגשים אותי. עבודה זוגית, צמודה, עם מעצב גרפי...בדרך כלל במקרה שלי מעצבת, אורלי יעקובוביץ, סטודיו אור .
חלק הפגישה עם הלקוח, לעיתים חבר, חברה או חברים...הנסיון להגדיר מה המוצר אליו אנו חותרים, מה יכנס לתוכו, איך יראה. המון רעיונות שכל רגע ורגע מזדככים ומתמקדים.ההתחלה המהוססת, החיפוש אחר קונספט עיצובי שישלים אמירה תכנית, שילוב שואף לשלמות בין מלל וחזות. אורלי קראה לזה "סלילת שבילים רגשיים ומציאת הדרך לתרגום גרפי".
ההמשך בהעמדות הראשונות שבהם, לעיתים קרובות, כל התכנון המוקדם...קורס. מה שנראה נכון ומדוייק מתגלה כמכוער, "לא עובד" בשפת הסטודיו וההפקה מקבלת דיחוי ועיכוב והנה היא, ההפקה, כבר נכנסת ללחץ זמן.
לחץ, ואל תגידו שלא אמרתי, הוא עבורי הקטליזטור הכי אפקטיבי ליצירה. משום מקום נדלקת נורת היצירה והרעיונות זורמים בשטף, מציפים את מסך המחשב בגרסאות רבות. השלב הבא, הבחירה, המיון, הוא המאתגר מכולם, שלב הזיכוך והמיקוד בו מועמדות ומעומתות הגרסאות אחת לצד השנייה על מסך המקינטוש.
הגרסאות מגוונות וכך גם המבט שלנו...עד הרגע הצלול, בו כמו הקרח על הניצן בצילום, קורנת הגירסה הנכונה מכולם, מבקיעה ובולטת וקוראת "אני! בחרו בי!! אני אביא את המסר בדרך הטובה ביותר!" כך היא מתחייבת ולרוב, לא תמיד, גם מקיימת ואז נוצרת אמירה בעלת ערך תרבותי ואסטטי, חוויה שעוברת לצופא, לקורא, בקשר שבין המילים לעיצוב.