Saar's Show...

למי שלא היו וקצת גם למי שהיו, והיו הרבה, כמה מילים על מעגלים שנסגרים וכאלו שניפתחים:
למעלה מ-130 איש התאספו על הדשא הסמוך לבריכת אלון הגליל בשישי האחרון. נציגים מכל "שלבי הבנייה" של הישוב וגם כמה אורחים מבחוץ שקראו, הסתקרנו והגיעו. מלבד כסאות ומחצלאות קיבלו את פניהם גם בירות, יין וקווה שהשרו נינוחות ותחושה חגיגית.

במשך כשעה וחצי שרה סער ליבן שירים, רובם מקוריים. שירים שפורסים, באחדים ברכות ובאחרים בבוטות מילולית ומוזיקאלית, את סיפורי חייה המורכבים. ילדות, בגרות, הורות... הכל היה שם בשירים ובין לבין, במלל, היא שיתפה בסיפור הגעתה לבית שלנו באלון הגליל, באמצע המלחמה האחרונה, וההשתלבות המופלאה שלה בין תושבי הישוב.

הרבה עיסוק יש בישובים קהילתיים לנושא קליטתם והשתלבותם של חדשים והנה באה לה זו האורחת והופכת חברה ובת בית אצל כה רבים פה שנראה היה לפרקים שהיא מכירה יותר חבר'ה ממי שגר פה שנים רבות. "גן המשחקים" או "תחנות האוטובוס" היו מקומות המפגש הראשוני אבל נדמה שרק בחורה שבאה עם ילדונת בת חמש ולב רגיש ורחב ותושבים שניגשים בזרועות פתוחות לרווחה יכולים ליצר מן קשר שכזה. ההתרגשות הזו של המפגש המחודש, רגע ורבע אחרי הפסקת האש שכולנו תיקווה שתהפוך המהרה בימינו לשלום אמת, פעלה בערב הזה כמו מרכך כביסה, מרככת ועוטפת בניחוח מיוחד את שיריה המורכבים של סער. 

והיה שם עוד משהו קטן ומשמעותי ושמו 'תרבות'... בתוך מרוץ היום-יום שלנו רובנו לא מספיקים לצרוך הרבה שירה, מוסיקה, תאטרון, מחול או קולנוע איכותיים. נראה היה שכשתרבות נוקשת בדלת ביתנו המשותף אנו פותחים לה את הדלת ובאים להפגש. כן ירבו יזדמנויות כאלו.

תבורכו שירי, שיר, שי וכל האחרים שאפשרו היתכנותו של המפגש התרבותי הזה! 

קובי יהב, גיטרה/ דני בליך, תופים/ מאור ויזל, גיטרה/ סער ליבן, שירה ומפוחית
                                                                                                                   צילום, שי פורמן
1980

סבתא היתה מבריקה את כלי הנחושת, 
בשני חצאים צהובים צהובים של לימון 
ובלילה הייתי חומקת אליה בחושך, 
היא תמיד נרדמה בישיבה לבד בסלון
רחוב הראשונים, דירה יד שניה, 
חברת עמיגור, חוזה לשנה, במטבח הקטן סירים על סירים, 
הייתי נעלמת כשבאו השכנים, נכנסת למיטה עם נעליים ובגדים, 
עושה את עצמי ישנה, בסוף גם נרדמת, חולמת 

לילה לילה באה במגפי בוקרים, 
לילה לילה באה לנשק את הראשים, 
לילה לא נרדמת ישנה עם
הבגדים שאהיה מוכנה אם תבואי..

ריח של שיבא ונענע התפשט עם הבוקר, 
וסבא היה חוזר מהים עם דגים, 
אף אחד לא שלח אותי לבית ספר, 
אז הייתי הולכת ל "ז'ק- מלך הממתקים"
בוקר אחד פתאום נכנסה איזו גברת, 
וסבתא עמדה בפינה וסידרה לי בגדים בתוך תיק
ראיתי איך שהיא מכניסה גם את כלי הנחושת, 
ושקית אדומה מקטיפה מלאה בשקדים

ישבנו בשקט בתוך המונית, 
לא עצרנו בדרך גם לא כשבכית, 
בשער הצהוב חיכו שלושה אנשים וכלב
נישקת לי את הראש, הסתובבת והלכת, נכנסת למונית ואני אחרייך, 
רצה מהר ורואה איך את מתרחקת...

בבית הילדים נתנו לי פיג'מה עם הדפס של סוסים, 
את כלי הנחושת מעולם לא ראיתי, גם לא את שקית השקדים
נכנסת למיטה לא שלי, לא מורידה את הבגדים, 
שוב עושה את עצמי ישנה, שוב בסוף נרדמת, חולמת

איך לילה לילה באה במגפי בוקרים, 
לילה לילה באה לנשק את הראשים, 
לילה לא נרדמת ישנה עם הבגדים
שאהיה מוכנה...
אם תבואי.... במגפי בוקרים, אם תבואי... לנשק את הראשים, ...לילה לא נרדמת ישנה עם הבגדים
שאהיה מוכנה... כשתבואי

* מוזמנים לעקוב אחרי סער בעמוד הפייסבוק שלה המצורף בלינק
לראש הדף
קישור חיצוני
תגובות
שם:
כתובת מייל:
captcha
לשליחת טלגרמה