כשהתחלתי ללקט ולערוך את אושפיזות תשע"ז קלטתי, לתדהמתי, שבשנה שעברה לא נשלחו רשומות, לא הוזמנו נשים, לא נעשתה מצוות אירוח בסוכה. לרגע לא הבנתי מה קרה ואז נזכרתי בחיוך שבסוכות תשע"ו היינו שחר ואני, לראשונה בחיינו, בצפון הודו. הסתובבנו שם כשבועיים, מוקסמים מהנופים, מהמראות, מהריחות ובעיקר, מהאנשים...
מי שהשפיעו יותר מכל על המסע שלנו, שהגענו אליו ספונטניים במכוון, היו חבורת אופנוענים גברים מהעיר Bengalore שבדרום הודו. נפגשנו על בקבוק ויסקי בלילה השני שלנו והם אלו שהמליצו לנו על המשך המסלול, עצירות בדרך ועל מקומות הלינה הייחודיים שהכירו. בילינו יחד ארבעה ערבים קסומים, אנושיים, בלתי נשכחים.
"כשישראל יוצאים מבתיהם ונכנסים לסוכה, מתוך כוונה לשם -שמים, הם זוכים לקבל שם את פני השכינה, וכל שבעה הרועים הנאמנים יורדים מגן־ העדן ובאים לסוכה, ונעשים להם אושפיזין" (ספר הזוהר)
שבעה אושפיזין מגיעים לסוכה לפי המסורת היהודית, שבעה גברים...
שמתם לב כמה אופנוענים מנתה החבורה?
אברהם, יצחק, יעקוב, יוסף, משה, אהרון ודוד... מי הוא מי?
מוזמנים לשבץ...לנחש... לחייך.
"כשישראל יוצאים מבתיהם ונכנסים לסוכה, מתוך כוונה לשם -שמים, הם זוכים לקבל שם את פני השכינה, וכל שבעה הרועים הנאמנים יורדים מגן־ העדן ובאים לסוכה, ונעשים להם אושפיזין" (ספר הזוהר)
שבעה אושפיזין מגיעים לסוכה לפי המסורת היהודית, שבעה גברים...
שמתם לב כמה אופנוענים מנתה החבורה?
אברהם, יצחק, יעקוב, יוסף, משה, אהרון ודוד... מי הוא מי?
מוזמנים לשבץ...לנחש... לחייך.