חזרתי משיעור פילאטיס מהורהרת. שניה קודם הבטחתי לעידית שאני הולכת לארח את "אליס בארץ הפלאות" בסוכה. אבל פתאום חשבתי - אליס? לבזבז כזו הזדמנות על דמות לא בשר ודם. הרי אנו רוצות מישהי מעוררת השראה שניתן להזדהות איתה ואולי אפילו לאמץ תכונות וערכים ממנה. בעודי נמתחת ומרגישה את כאבי הגב (האמיתיים והפסיכוסומטים) הולכים ומטפסים במעלה הגב נזכרתי באיימי מולינס- דוגמה חייה של מעשים ומילים לפוטנציאל שבכוח הרצון האנושי. איימי היא האורחת שלי בסוכה.

לאיימי נחשפתי באחת מהרצאות TED. סיפור חייה מרתק מהיום הראשון. איימי מולינס נולדה ב-1976 בפנסילבניה ללא עצמות שוקיים בשתי הרגליים. בגיל שנה קטעו את שני רגליה מתחת לברך וכך למעשה הצילו אותה משום שכך יכלה ללמוד ללכת עם רגליים מלאכותיות ולא להיות מרותקת לכסא גלגלים לשארית חייה.

מילדה ספורטאית עם רגלי עץ שהתחרתה מול אנשים ללא מוגבלויות עברה להתחרות בתחרויות הספורט בדרג הנכים. היא הייתה לאישה הראשונה שתכננו עבורה רגליים מלאכותיות, המבוססות על מבנה הרגלייים האחוריות של צ'יטה. איימי היא אצנית ששברה שלושה שיאי עולם באולימפיאדת הנכים. היא דוגמנית שכיכבה על מסלולי תצוגות אופנה בינהם של אלכסנדר מקווין והופיעה בעשרות מגזינים. היא שחקנית, מרצה ומעצבת. אישה פורצת דרך בכל קנה מידה אנושי אך מה שמדהים בה מלבד הישגיה הבלתי נתפסים והיופי החיצוני והפנימי שהיא מקרינה, היא הדרך בה היא מדברת על התפיסות התרבותיות של נכות, של יופי ושל זכויות נשים.

איימי, יפיפייה וקורנת בטחון עצמי מתחילה את אחת ההרצאות שלה בהקראה מילונית של המושג "מוגבל": "בעל מום, חסר ישע, חסר תועלת, מנופץ, איטי, שיצא מכלל פעולה, פצוע, מקולקל, מעוות, מוחלש, אימפוטנט, מסורס, משותק, נכה, סנילי, רעוע, מרותק למיטה, לאה, גמור, רצוץ ממוטט, נפסד; עיין ערך: פגוע, חסר תועלת וחלש. מילות היפוך: בריא, חזק, בעל מסוגלות." היא ממשיכה ומסבירה שהבעיה במילים האלו זה לא המילים עצמם אלא הערכים שמגולמים במילים. "השפה משפיעה על החשיבה ועל איך שאנו רואים את העולם ואיך שאנו רואים אנשים אחרים. במידה והייתי מקשיבה לדברים האלו לא הייתי מגיעה לכל מה זה ולא הייתי מצליחה לראות בעצמי שום דבר חיובי."

היא מספרת על אימוני הפיזיותרפיה הקשים שעברה בתור ילדה בת חמש וקוראת לכל המבוגרים שבעמדות כוח שיכולים להצית את הכוחות הטמונים בילד לעשות זאת כשם שהרופא האיטלקי שלה ד"ר פ. עשה. כל מה שאמר לה פעם באחד הקיטורים באימונים: "וואו, איימי, את ילדה כל כך חזקה, אני משוכנע שאת עומדת לקרוע את אחת הרצועות הללו. כאשר תצליחי לעשות זאת, אני מתכוון לתת לך מאה דולר". ברור שהיתה זו תחבולה אך זה גרם לה לרצות להצליח כדי להפוך לילדה בת חמש, הכי עשירה במחלקה. הוא השפיע על ראייתה כילדה חזקה, עוצמתית ואתלטית מאותה נקודה.

בראיון אחר היא מרחיבה את הדיבור על זהות ככלל. ילד שמתויג כלקוי למידה ולא נבנה לו הביטחון העצמי הנכון, לצד חיזוק התכונות המדהימות שיש בו, עלול לגדול לתוך מציאות שאינו מאמין בעצמו ומתרכז בבעיה במקום להפוך אותה להזדמנות. היכולת לראות עצמו כבעל מסוגלות. היא מדברת על כך שהשפה לא עמדה בקצב השינויים של החברה שלנו. הטכנולוגיה כיום מאפשרת לאנשים לעקוף מוגבלויות וחושפת את הדבר המדהים באנושות - היכולת להסתגל. דרווין אמר: "לא החזק הוא ששורד, ואף לא הנבון ביותר, אלא האחד שמצליח בצורה הטובה ביותר להתאים עצמו לשינוי".

ולענין השפה איימי מסבירה שלא מדובר ב"התגברות על מצוקה" כי אז המשמעות היא שהצלחה או אושר מהותם בדרך בה הם מבליחים מתוכה. מבחינתה מצוקה היא חלק מהחיים ולא מכשול שיש להקיפו כדי לחזור לחיים. "זה סוג של צל שלפעמים יש הרבה ממנו ולפעמים קצת אך הוא גורם ומשפיע עליך להפוך למי שאתה באמת." היא קוראת להורים לא לחנך את ילדיהם לקוות שלא יתקלו במצוקות או באתגרים בחיים אלא להכין אותם למקרה שיהיה מפגש כזה. לטעת בהם את התחושה שיש ביכולתם להסתגל. את העובדה שאין דבר כזה "מוגבל" - הכול ענין של שפה והסתכלות אישית.

איימי נותנת את עצמה שוב ושוב בתור דוגמה: "יש הבדל משמעותי בין האבחנה הרפואית שלי כאדם שעבר קטיעה לבין השימוש במילה "מוגבלת". כאשר אין יחס לאדם בשלמותו, כאשר אין הכרה בחוזק הטמון בו, אנחנו בוראים מחלה נוספת שמוסיפה נדבך על המאבק שקיים בין כה. אנו קובעים בנחרצות את ערכו של אדם לקהילה שלנו. לכן, עלינו לראות אל מעבר לפתולוגיה ואל תוך טווח היכולת האנושית."  

בראיון נוסף היא מספרת שפנתה אליה עורכת אחד העיתונים ושאלה אותה מה דעתה על הכותרת: "ספורטאית מוגבלת הצליחה לרוץ מהר יותר מכל אדם אחר".
איימי פנתה לעורכת ושאלה "למה מוגבלת אם הצלחתי לרוץ יותר מהר מכל אחד אחר?".
"לא חשבתי על כך" השיבה העורכת.
הכותרת שונתה!  

איימי חוזרת ומדגישה: "כל שאתם זקוקים לו הוא אדם אחד שיצית בכם את ההתגלות בכוחכם שלכם, ואתם מסודרים. אם תוכלו לתת למישהו את המפתח לכוחו שלו, הרוח האנושית כל כך פתוחה לקבלה, אם תוכלו לעשות זאת ולפתוח דלת עבור מישהו שנמצא בתקופה מכרעת, אתם מחנכים אותם באופן הנכון ביותר. אתם מלמדים אותם לפתוח דלתות בעצמם ובעבורם. למעשה, המשמעות האמיתית של המילה educate (לחנך) לקוחה משורש המילה "educe". ומשמעותה - לחלץ החוצה את מה שמצוי בפנים, להוציא את הפוטנציאל. שוב, איזה פוטנציאל נרצה להוציא אל הפועל?"

איימי מולינס היא האורחת בסוכתי. היא כאן לא רק בגלל מילותיה אלא בזכות מעשיה ששינו את משמעות המילים. היא כאן משום שהשפעתה לא נותרה בגבולות ההישגים האישיים בתחום הספורט. היא שינתה לחלוטין את משמעות הפונטציאל שבכוח הרצון האנושי. היא שינתה את תפיסת היופי על ידי השתתפות בתצוגות אופנה. היא הגדירה מחדש את המושג "מוגבל". לפיה המום היחיד שקיים הוא נפש מרוסקת משום שאז לא קיימת שום תקווה, אך אם נעצים את נפש האדם השמיים הם הגבול.  

הייתי שמחה לשמוע ממנה מה הנקודה בה מצאה את הכוחות? האם זה היה בשלבים? בעזרת חברים? האם גם לה יש רגעיי משבר ואיך הם נראים? מה עם משפחה מורחבת? איך הוריה הגיבו בכל התקופות? היא לא מזכירה את זה בשום הרצאה או ראיון. וגם, כמי שהספיקה כל כך הרבה בזמן כה קצר ובגיל כה מוקדם - איך היא רואה את העתיד שלה?

אז איימי- תודה על מי שאת - סופר וומן אמיתית במעשים ובמילים - ההתעקשות והחקירה של ביטויי המילים בתרבותינו. מקווה שעוד אנשים ילכו בעקבות הדרך שפרצת ויאמינו בעצמם כי אכן אין גבולות לרצון וליופי האנושי.


מינה פורטנוב-משען. מעצבת תקשורת חזותית, יזמית
בעלת סטודיו לעיצוב: פורטנוב-משען
נשואה לעמית ואמא לשגיא ונדב
מאמינה בכוח העיצוב לשנות תפיסות עולם. 


"גבורה,  זו הספירה המצמצמת את ההארה אל מי שראוי לה בלבד. בספירה זו היחס אל כל יצור הינו לפי מעשיו הנמדדים על פי אמת נוקשה. תפקידה היא להעניק עצמאות למציאות ולהכיר בקיומה...בנפש האדם ספירה זו מתארת התנהגות נוקשה, "לפי הספר". נתינה על פי צרכיו המינימליים של האחר בלבד, ללא התחשבות בחולשותיו ורצונותיו. כמו גם ההכרה בעצמאותו ונבדלותו של האחר. ספירה זו מקושרת לדמותו של יצחק." ויקיפדיה