יש מוזאונים בעולם ששווה להכיר. זה לא תמיד קשור לאיכות המוצגים או לרמת התערוכות. המוזיאון לאמנות עכשוית של מסצ'וסט הוא אחד מהם. סיפור "לידתו" והחזות שלו, מעידים שלא תמיד היה מוזיאון. מעשה שהיה כך היה:

"תמיד אספת?" שאלתי את האיש בעל הזקן הלבן והעיינים הטובות, רק כדי לפתוח איתו בשיחה "תמיד אספת פיסות הסטוריה?" הוספתי בהדגשה. "כל חיי!" הוא ענה ונעצר לצידנו בסרבל העבודה הכחול שלו, רוכן מעט אל היושבים סביב השולחן בבית הקפה שהשתרג בין אלפי הפריטים מסביב "תמיד אספתי ואנשים תמיד זרקו לי את החפצים" הוסיף בכעס שהתישן כבר "כולם אמרו אמרו לי שהם מיותרים... אבל זה, כבר לא קורה! עכשיו הכל כאן, " הוא הצביע על המקום, ארבעה או חמישה חדרים עמוסים בחפצי יומיום, כלי עבודה, כלים חקלאיים, קטנים וגדולים כאחד מסודרים בסדר מופתי "אחרי הכל, אף פעם אדם לא יודע מתי יזדקק למשהו מהדברים האלו, הנה למשל הגדר בחוץ, כולה מורכבת מחלקים שצברתי במהלך הזמן, תלכו לראות אותה אחר כך" הפציר במבט גאה.

"פתחו מסעדת סושי חדשה, כאן, מעבר לפינה מהבית" היא אמרה, והוסיפה "חברים אמרו שחייבים לנסות אותם". אז הלכנו. שתי אמהות, נערה וילד עם קשר עמוק, חברות עמוקה לא פחות ורעב.

הרבה טקסטים אני מלקטת במהלך השנה, נרגשת ממגוון החיבורים שניתן ליצר מארגז המילים העבריות. יום כיפור הוא הזדמנות לחלוק מנכסיי, מהאוספים שלי. קראו מהלב, בשקט ואהבה.

נתח סינטה לרוסטביף, עבה [כדי שישאר ורוד בפנים] עם שכבת שומן מעל [לטובת ההגנה על הבשר והרוטב לירקות] במידה שלוקחת בחשבון את ההתכווצות של הנתח בתנור ומאפשרת לסועדים לבקש תוספת, זה פשוט יוצא מעולה!

זיכרון עז מנסיעה לפולופונז, עצירה בכפר קטן והליכה אחרי ריח מטמטם שהובילה לעמדת גריל עליה הוכנו עופות טבולים בטעם לימוני ובהמון אורגנו. מאז אני מנסה לשחזר.

השילוב בין פרות הקיץ לגבינת עיזים בתנאי חום עושה קסם. המתיקות מתגברת, החמיצות מתעצמת, הגבינה נמסה ונחרכת והתוצר לא דומה למקור.

כשהנערה מחליטה להיות טבעונית אני נשלחת למפגש מחודש עם מדף הקטניות שבמטבח. הפעם, ללא הנבטה וללא השקעה מוגזמת סלט עתיר חלבונים.

רגע לפני שהחורף מגיע מתחילים לצוץ אצל הירקן פקעות שומר מדוגמות. קשות, חפות מפגמים, בעלות ארומה של אוזו ומרקם של תפוח עץ... נגיד :)

בספרו 'הרשימה' מציע יובל אברמוביץ לצעוק את חלומותינו. 
יש להודות שלא קראתי את הספר, עדיין, וגם את ההרצאה שלו ראיתי חלקית, אבל הרעיון הניפלא להוציא החוצה, לגלות לעולם, את החלומות, התכניות, לסמן את הכוונות בגלוי, תפס אותי כבר מכותרת המשנה של הספר.