מי שצפה בסרטוני המועמדים לבחירות האחרונות , עם ביבי שצץ בכל חור כי הוא "שומר עלינו" לא יכול שלא להתפעם מהרעיון והביצוע של הסרטון הבא. הסרטון הופך להיות מעניין יותר אם צוללים לרגע לפוליטיקה האמריקאית שבהשראתה פועל המנהיג שלנו בעשרות השנים האחרונות...

בגב הספר בהוצאת תשע נשמות כתוב:
נסיעה אחת. שני יחסים משולשים. שלושה קולות.
ספר שנקרא כמו סרט מסע עוצר נשימה."
[מספרדית של מיכל שליו]

ספר שכל פסקה בו מזמנת חוכמת חיים שרציתי לנצור. קיבצתי את הציטטות שאהבתי יותר -


"לפעמים אני מרגישה שהאימהות היא חור שחור. כמה שלא תמלאי אותו הוא לעולם אינו מלא, ואת גם לא יודעת  לאן כל זה הולך." [אלנה]

יש לי כמה תובנות על מיזמים של שיתוף קהילתי -
1. הם מציטים מחדש מדורות שמזמן מעלות רק עשן
2. הם מאפשרים מפגש עם כאלו שלא ראינו יובלות והכרויות עם אלו שלא הכרנו
3. הם מייצרים סוג של אנרגיה חיובית שמתפזרת כמו אדוות במים 
4. הם מזכירים לנו למה בחרנו לחיות בישוב קהילתי 
5. הם מאתגרים!

בהקמת הפאב הישובי לא הייתי מעורבת, בכלל. הצעירים של המקום הקימו וסידרו ובנו תכנית עבודה ונחמד שם, באמת נחמד נורא! ואני, מבקרת מדי פעם אבל בעיקר ספונה בין קירות ביתי וממעטת להיות מעורבת בנעשה בישוב. כל זה השתנה לאחרונה כשמצאתי עצמי נשאבת לעיצוב וסידור הקפה הקהילתי, שועטת כבולדוזר קדימה אל עבר תאריך הפתיחה שהיה קרוב ביותר, תוך פגיעות לא מכוונות בצדדים - כן, אני יודעת :( - ועם הרבה כוונות טובות.

היעדים שעמדו למולי היו לערב כמה שיותר חברים מהישוב באטרף של ההקמה ועם זאת לראות שלא מתקבל מקום שנראה כמו מחסן עודפים וליצר נראות חדשה, עם טיפונת אוירה של בית, נראות שתביא לתגובת השתהות והשתאות אצל מי שרגיל היה לקפה 'פרסקו' בפניו הקודמות.

קורה, 
שפרויקט נקלע לערפל, לבלבול קל. קורה שלפרוייקט קיים ומתנהל נולד פרוייקטון תינוק חדש ומרגש. קרה שפרויקט "מהפח" הזמין את "דברי הטעם" לשיחה בטבע. 

"השראה ועצירת הריצה 
לצורך התבוננות ומחשבה"
ככה הוא כתב לי כששאלתי "מה נתן לך התהליך שעשינו יחד?"
ולא, לא הוא יזם אותו...

נעמי יהל,
שנה חדשה
עבודות חדשות
חמישי שישי 19-20/9/2019 09:00-17:00
בסטודיו של נעמי בתל אביב, רחוב בן עטר 18
כתמיד, ניתן להזמין טלפונית מעדית 050-2008212 או מנעמי 052-5361743. אני אהיה שם עם נעמי.
צילומי אילוסטרציה מצורפים -

כל הסיפור במילה אחת "קהילה!"
נזכרתי כמה אני אוהבת עשייה קהילתית, כמה אני טובה בלעשות ניסים עם אחרים וכמה אני לא נבהלת מסלעים שעומדים בדרך. היו לנו שבועיים לפתיחה שהצוות [שלא הייתי חלק ממנו] קבע. הדיבור היה "נפתח ונראה" או "נתחיל ככה ואחר כך נשפר". אני לא מאמינה בהתחלות כאלו. היעדים שלי היו שכמה שיותר אנשי קהילה יקחו חלק בהקמה בכל הרבדים שלה, שכשיפתח, הם ואחרים יכנסו למקום ויגידו "וואו!" ואחר כך הם יגידו "הי, את זה אני תרמתי!" או "איזה יופי מה שהוא עשה" וגם "איך אני יכולה להשתלב?"

בשישי 6/9/19 הקפה נפתח להרצה. אני ביליתי בקפה תל-אביבי באותו הבוקר אבל ממה ששמעתי, ומהתמונות שצילמה גאיה אילן, נראה שהיעדים הראשונים הושגו.

לא מאמנים? ספקניות? מוכרחים לראות בעינים? בצדק!
בואנה ובואו לבקר, שעות הפתיחה* בהמשך לפוסט -

מחדשת מדור ישן ואהוב בו הוזמנו יוצרים לספר על מרחב היצירה ושולחן העבודה שלהן.ם. הפעם זו אורית עריף שהוציאה ספר מרתק בו היא מאתגרת נושאים קשים ומורכבים אבל... בפורמט של קומיקס. זו אחלה מתנה לחגים. רוצים להכיר אותה? להבין איך היא עובדת ואיפה יצרה את הספר שלה? בבקשה, נותנת לה את רשות הדיבור -

כזה עוד לא היה לי... התארגנות של כלה (לא שלנו) אצלי ביחידת האירוח. 
נעם, כלתו של אור בן השכנים, הוזמנה עם המלוות שלה להתארגנות בבוקר חתונתה.
אנרגיות של התחלות חדשות, תא זוגי שיכרך הערב בברית חופה וקידושין (כזו או אחרת), הווי של אמהות, אחיות וחברות שעוטפות את הכלה בחום ואהבה גדולה, מכינות אותה. וכל זה.. אצלי! ישששש!!!
ברכה על ראשן וברכה על ביתינו.

מתחת לבית, קרוב ללב אבל מבודד, עם ניקי שמגיעה לבקר בשעות האוכל בעיקר, טרמפולינה ענקית וחורש אלונים עבות. זאת יחידת הארוח שלי שמזמנת לחיי הכרויות ומפגשים ואת היכולת לתת מנוחה ושקט למי שלא חיי בגליל הזה שלנו. מצרפת כאן צילומים, ועוד צילומים וגם קצת מילים של אחרים.