כח' טבת תשע"ד
שזה, 31 דצמבר 2013


תגידו, חשבתם איזה יופי לנו?! בזכות הלוח הכפול לפיו מתנהלים חיינו, זכינו להזדמנות נוספת להתחיל מחדש, לעשות חשבון נפש, תכנונים, Restart. מאז ילדותי אני אוהבת את הרגע הזה בו אני לוקחת ליד מחברת, פנקס או יומן חדשים... הכל פתוח, הכל נקי וחלק, הכתב יפה ומסודר ולו רק לרגע קט ומרגע זה, כל המילים והמחיקות, השרבוטים וההערות, התכניות שיצאו לפועל והמון שלא, הפגישות שיתקיימו ואלו שידחו וידחו ובחלקם לא יתגשמו, הפתקים, החשבונות, ההערות שירשמו וישכחו, החלומות...הכל הכל ברשותי. שנה חדשה, התחלה חדשה. רק לפני ארבעה חודשים עשיתי סיכומים והנה, עוד הזדמנות לחדש, ליצור, ליזום, להשפיע, לפנטז...להעלות על הכתב ולשתף.

ואני, חסרת עכבות ובושה, לוקחת את ההזדמנות בשתי ידי ומברכת: "שיפה וטובה תהה השנה אשר מתחילה לה היום".
Happy New Year, Bonn Annee 2014
זאת ועוד...
ורד של ממש, Rose Fostanes 
תכניות ראליטי הם לא הקטע שלי, ברוב המקרים הן מרגיזות אותי ומעוררות תחושת קבס קלה ואם זאת בהיותי אמא לנערה בת 11 אני נחשפת לחלקן. קשה לתאר את ההתרגשות והצמרמורת שחלפה בגבי כששמעתי לראשונה את רוז, הפיליפינית שהגיע להתחרות, כנגד כל הסיכויים, בתכנית X-FACTOR ישראל. 
בשנה שמערכת החינוך מתהדרת בנושא "האחר הוא אני" נחשפים ילדינו בפריים-טיים לאישה, פיליפינית, מטפלת בקשישים, לא צעירה, לא רזה ולא יפה במוסכות המסך האכזריות...  כמה דעות קדומות ותבניות נדושות היא שוברת בשניה שפיה נפתח ועוצמות של קול מחוספס וגדול מפתיע את השופטים [במיוחד את עברי לידר היהיר] ואת כל הילדים שכישרונם מצטמק מול הענווה והביישנות של רוז פוסטרנס! בכתיבת שורות אלו התכנית לא הגיע עדיין לקו הגמר שלה. אני רוצה לברך את רוז שנכנסה לי ב-2013 לנשמה ולהתפלל שנהיה אמיצים וחכמים בגמר ב-2014 לתת לה את הניצחון בתכנית הזאת כי אם יש הצדקה לתכניות שכאלו היא בסיפורים אנושיים וכישרונות שלא פרחו כמו זה הענק של רוז. 

זאת ועוד...
יחי הדפוס! כביש אחד גיליון 01

החיים הרבה יותר קלים כשאפשר להכניס דברים לתבניות ואנשים למגירות הנכונות. ברוב המקרים זה גם עובד. לפעמים בא מישהו ומבלבל את החוקים, לא נכנס למגירה הנכונה, מעורר התרגשות במקום שבו צפויה הייתה להיות התנגדות. פה ושם משהו מרגיש נכון ומדויק למרות שאני לא יודעת לשים אצבע מורה ולהגיד "זה טוב כי...".

כביש אחדהיום קיבלתי בדואר את הגיליון הראשון - ובינתיים גם יחיד - של מגזין בשם כביש אחד, עיתון לאנשים מרגישים, מגזין תרבות, יצירה רוח ונפש. ברמת החומר, העיצוב והאסטתיקה לא התרגשתי ככה כבר זמן רב, רב מאוד. ליטפתי והרחתי, דפדפתי והתעכבתי, קראתי - עוד לא הכל - וניסיתי לדחוף להגדרה נוחה, להסביר משהו על המי והמה שבידי ולא הצלחתי. כן, אחד משני העורכים הוא דוס המתגור בתקוע ד' [איפה זה בכלל??], השני דתל"ש. לא מעט יהדות מבצבצת מהגיליון אבל גם רוח ותרבות ואהבת האדם. את הגליון שבידי ניתן לקבל חינם. לטענת העורכים הם זקוקים ל-650 מנויים כדי להוציא את הגליון הבא.

אינני יודעת אם המגזין  ימשיך לצאת אבל אני, מצידי, עושה מנוי. כבר כתבתי לא פעם שיצירה תרבותית היא העוגן שלנו כישראלים, ולתחושתי - ואני מקווה שאינני טועה - כביש אחד מוביל לדרך חדשה. 

כתבות שונות, אנשים אחרים, רגישות מפתיעה

זאת ועוד...
אם נדע לאהוב
יעקוב שביט
תירגם ושיכתב את מילותיו של ג'ק ברל : 

ילדונת בלאוס צילם יותם שגבאִם נֵדַע לֶאֱהֹב / שְׁנֵינוּ אַתְּ וַאֲנִי / מִתּוֹךְ הַלֵּב יַלְדָּה / יִפְרְחוּ יוֹנִים
אִם נֵדַע לֶאֱהֹב / וְלוּ רַק בְּמַבָּט / גַּם יָמִים אֲפֹרִים / יְרַבּוּ כְּמוֹ שַׁבָּת 
אִם נֵדַע לֶאֱהֹב / בְּחִבָּה וּבְרֹךְ / הַחֹשֶׁךְ יֵעָלֵם /וְהָאוֹר יִמְלֹךְ 
אִם נֵדַע לֶאֱהֹב / גַּם קָרוֹב גַּם רָחוֹק / הָאֵימָה וְהַצַּעַר / לֹא יִהְיוּ לֶחֶם חֹק. 
אִם נֵדַע לֶאֱהֹב  / יָד נוֹשִׁיט לַכּוֹשֵׁל / נְרַפֵּא לַכּוֹאֵב / נְנַחֵם לַסּוֹבֵל 
אִם נֵדַע לֶאֱהֹב / כָּל צָמֵא וְרָעֵב / אָדָם אָז לְאָדָם / לֹא יִהְיֶה זְאֵב. 
אִם נֵדַע לֶאֱהֹב / הָעוֹלָם אָז יִשְׁקֹת / וְאָבוֹת עַל בָּנִים / לֹא יוֹסִיפוּ לִבְכּוֹת.
אִם נֵדַע לֶאֱהֹב / אָז תּוּסַר הַקְּלָלָה / וְלַמָּוֶת כְּבָר לֹא / לֹא תִּהְיֶה מֶמְשָׁלָה
אִם נֵדַע לֶאֱהֹב / אָז נִשָּׂא אֶת הָרֹאשׁ / לֹא גֵּאִים לֹא שְׁפָלִים / כִּי פָּשׁוּט בְּנֵי אֱנוֹשׁ.
אִם נֵדַע לֶאֱהֹב / אָז הַבֹּקֶר יֵעוֹר / וְנָשִׁיר שִׁיר חָדָשׁ / אֲבִיבִי וְשִׁכּוֹר.
אִם רַק נֵדַע לֶאֱהֹב / נְגַלֶּה מֶרְחָבִים / אֶת הַזְּמַן אֶת הַשֶּׁמֶשׁ / וְאֶת יָם הַכּוֹכָבִים.

אם נקרא את המילים בריכוז והתכוונות, אם נשים בצד את הציניות, הביקורתיות והחשש המתמיד להיתפש נאיביים. אם נחליט שאפשרי לאהוב באמת ובתמים את העולם שסביבנו והשוכנים בו, כדי שלהם ולנו יהיה טוב יותר. אם נחליט לאהוב השנה, רק כניסוי, רק השנה... אין לדעת מה יהיה, אולי אפילו יהיה לשנה החדש התחלה נעימה, אמצע מצויין וסופ-טוב!

ניפגש בשנה הבאה, 2014 לטובה!


to top
תגובות
שם:
כתובת מייל:
captcha
לשליחת טלגרמה
‏עידית יקרה היגעתי הערב הביתה שפוכה,בחשיכה. קרה אופפת את אזורי,שמיים קודרים,ולא רואים את הים ... הפשלתי שכבות בגדיי,התהדרתי באימונית טורקיז חדשה... כלבתי הנאמנה שרועה לצידי,ואני שרועה בנירוונה,של סוף היום ,ותומה של שנה אזרחית... ובתווך ניצבת השאלה,איזו זכות נפלה בחלקי,לקבל כיתובייך ,הישירים,מלאים,ועיתים נשגבים מיכל. בטוחתני שבאות אנו מפלנטות שונות,ומאידך יש המון אמפאטיה,הבנה,והיזדהות למילותייך. מי יתן וגם בשנה שבאה עלינו לטובה תמשיכי לשתפיני... ... מקרב לב,וידידות רבת שנים אסי ‏אסי ‏@ 31 Dec 2013 22:43