רחלי אבידוב
  לפני כמה שנים, כתבתי תיזה בנושא פמיניזם פוסט מודרני של נשים מזרחיות. המילה פוסט מודרניזם, הילכה קסם אז באקדמיה וקראתי בשקיקה את התיאוריות החדשות שסיפרו כיצד בעידן החדש והמלהיב הזה...

לקראת יציאתי מתפקיד "רכזת קהילה" בקהילת "ניגון הלב" העברתי את פרוייקט סדנת "קול גלגל" למחליפתי בקהילה דרורית עינב. לדרורית, אם לחמישה ומתנדבת "סידרתית", נסיון רב בעבודה עם ילדים ונוער וכן נסיון רב באדמיניסטרציה ממקומות עבודתה הקודמים. דרורית ביקשה שאמשיך ללוות את המייזם ואותה בתהליך ה Mentor-In  וכך נעשה.

את קורין שביט, היזמת של "מקום גאה בעמק" הכרתי בשנת 2007 כאשר השתתפה כדוברת במפגש נשים ראשון שערכתי במרכז ההנצחה בטבעון. כבר במפגשנו זה הופתעתי מאומץ ליבה לספר את סיפורה האישי כדי לעודד, לחזק ולתמוך באנשים ונשים החיים בדרך שאיננה משקפת את פנימיותם. קורין סיפרה במפגש על ההחלטה להצהיר על נטייתה הלסבית מול בעלה, שלושת ילדיה, חבריה הרבים והעולם כולו.

למפגש הנשים שחנך את האודיטוריום החדש של המשכן לאמנות עין חרוד, הגיעה אסתר דרוקר מנווה אור עם צלחת עמוסה בפרוסות דקיקות, מפתות וטעימות להפליא של עוגת ט"ו בשבט.

אורי אהב מילים. רוב חייו הוא רק קרא אך משלמד על מחלתו נרשם ללימודי כתיבה יוצרת באוניברסיטת חיפה ועשה חייל רב בלימודיו. בימיו האחרונים הכתיב אורי דברי פרידה. לדברים, אשר הוקראו ליד קיברו הוא קרא: "מסע בין תחנות". מצרפת את מילותיו האחרונות של אורי יהל:

1955-2011
אורי ידידי, אותו הכרתם לרגע קט, הובא למנוחת עולמים היום  10 בנובמבר, בשעת שקיעה של אחר הצהריים. אורי היה אורח בעולם הזה. מלאך עם עצמה של פלאח, חכמה וידע אינסופי, סקרנות של ילד, רגישות ואהבת חיים ואדם.  נדמה לי שאורי בא לעולם הזה בשביל השנתיים האחרונות של חיו בו.  נראה לי שהייתה לו שליחות למלא כאן, ביננו.

בוקר יום חמישי,
גשם... לא הרבה גשם אבל ממטיר ברצף....
כבת לאב פרדסן חונכתי שגשמים הם ברכה משמיים.יש לי תמונות בראש של אבא שלי עומד במרפסת כולו מחויך, מחכך ידיו באושר למראה המים היורדים משמייםאו יוצא עטוף בשכמייה להביא עץ לתנור שאכל עצים הרבה וחימם מעט...גם היום אבא שלי שמח לגשם, הפעם הוא משקה את גינתו האקולוגיתמרווה את עצי הפרי וחלקת הוורדים.
אז זהו שחינוך לחוד ומציאות לחוד: מול הריגוש הרב שלי מהגשם בחוץ עומדת איתנה התאווה להתכרבל חזרה למיטה,עם כוס אספרסו, טוסט מרוח קוטג' ומעט דבשוספר...כל ספר.
היי עדית, תתעוררי, שבת רק בעוד יומיים...מי יודע,אולי הגשם ירד גם בשבתועד אז,אם אפשרשתצא לה השמש קצתלכבוד ה"פריחה" במשכן לאמנות, עין חרוד,לטובת רלי ממגיעה מתל-אביבולינה, תחייה, אסתר, נחמה וורדה, הנשים שמגיעות מנוה אור שמדרום לכנרת...יהיה לנו חם, נעים ומעניין.
ניפגש,עדיתבוקר יום חמישי,
גשם... לא הרבה גשם אבל ממטיר ברצף....
כבת לאב פרדסן חונכתי שגשמים הם ברכה משמיים.יש לי תמונות בראש של אבא שלי עומד במרפסת כולו מחויך, מחכך ידיו באושר למראה המים היורדים משמייםאו יוצא עטוף בשכמייה להביא עץ לתנור שאכל עצים הרבה וחימם מעט...גם היום אבא שלי שמח לגשם, הפעם הוא משקה את גינתו האקולוגיתמרווה את עצי הפרי וחלקת הוורדים.
אז זהו שחינוך לחוד ומציאות לחוד: מול הריגוש הרב שלי מהגשם בחוץ עומדת איתנה התאווה להתכרבל חזרה למיטה,עם כוס אספרסו, טוסט מרוח קוטג' ומעט דבשוספר...כל ספר.
היי עדית, תתעוררי, שבת רק בעוד יומיים...מי יודע,אולי הגשם ירד גם בשבתועד אז,אם אפשרשתצא לה השמש קצתלכבוד ה"פריחה" במשכן לאמנות, עין חרוד,לטובת רלי ממגיעה מתל-אביבולינה, תחייה, אסתר, נחמה וורדה, הנשים שמגיעות מנוה אור שמדרום לכנרת...יהיה לנו חם, נעים ומעניין.
ניפגש,עדית

בוקר יום חמישי, גשם... לא הרבה גשם אבל ממטיר ברצף....
כבת לאב פרדסן חונכתי שגשמים הם ברכה משמיים.יש לי תמונות בראש של אבא שלי עומד במרפסת כולו מחויך, מחכך ידיו באושר למראה המים היורדים משמיים או יוצא עטוף בשכמייה להביא עץ לתנור שאכל עצים הרבה וחימם מעט...גם היום אבא שלי שמח לגשם, הפעם הוא משקה את גינתו האקולוגית, מרווה את עצי הפרי וחלקת הוורדים.
אז זהו שחינוך לחוד ומציאות לחוד: מול הריגוש הרב שלי מהגשם בחוץ עומדת איתנה התאווה להתכרבל חזרה למיטה,עם כוס אספרסו, טוסט מרוח קוטג' ומעט דבש וספר...כל ספר.
היי עדית, תתעוררי, שבת רק בעוד יומיים...מי יודע, אולי הגשם ירד גם בשבת ועד אז,אם אפשרשתצא לה השמש קצתלכבוד ה"פריחה" במשכן לאמנות, עין חרוד,לטובת רלי ממגיעה מתל-אביב ולינה, תחייה, אסתר, נחמה וורדה, הנשים שמגיעות מנוה אור שמדרום לכנרת...יהיה לנו חם, נעים ומעניין.
ניפגש,עדית

Once a months, on the first Sunday of the month, we meet at 9:30 PM over beer and friendly conversation at the "Alehouse" Bar in Ramat Yishay. You're more than welcome to join us!

קבלת השבת השנייה התקיימה במועדון בקיבוץ שריד, בערב סגרירי של תחילת דצמבר 2011. המועדון התמלא בצפיפות חמימה כשהשבת נכנסה בשירה וקטעי קריאה. החום האנושי חבר לכיבוד הטעים באוירה של ביחד. לעד יזכרו זוג הגברים שנכנסו עם שלושת ילדיהם למועדון, כמעת בסוף קבלת השבת. "התבלבלתם בשעה?" שאלנו תמהות "לא, ידענו בדיוק את השעה רק לקח לנו המון זמן להתארגן!" ככה צריך! כבוד!!!