1955-2011
אורי ידידי, אותו הכרתם לרגע קט, הובא למנוחת עולמים היום 10 בנובמבר, בשעת שקיעה של אחר הצהריים. אורי היה אורח בעולם הזה. מלאך עם עצמה של פלאח, חכמה וידע אינסופי, סקרנות של ילד, רגישות ואהבת חיים ואדם. נדמה לי שאורי בא לעולם הזה בשביל השנתיים האחרונות של חיו בו. נראה לי שהייתה לו שליחות למלא כאן, ביננו.
אורי ידידי, אותו הכרתם לרגע קט, הובא למנוחת עולמים היום 10 בנובמבר, בשעת שקיעה של אחר הצהריים. אורי היה אורח בעולם הזה. מלאך עם עצמה של פלאח, חכמה וידע אינסופי, סקרנות של ילד, רגישות ואהבת חיים ואדם. נדמה לי שאורי בא לעולם הזה בשביל השנתיים האחרונות של חיו בו. נראה לי שהייתה לו שליחות למלא כאן, ביננו.
הסרטן מזמן לחולים בו מסעות שונים ומגוונים וכל אשה ואיש בוחרים את דרך ההתמודדות האישית, המשפחתית והסביבתית שלהם.בעיני, אורי התנהל מול הסרטן כגלדיאטור בזירה:בכל פעם שיצא נגדו האויב במעטה חדש, הוא עידכן את הטקטיקה, אסף כלי זין מותאמים ונלחם בו בעוז ועצמה ובשנינות וחדות נדירים.
"קהל" חבריו, שליוו אותו, עקבו אחריו וצפו בו בתקופה ארוכה זו, התכנסו בבית הקברות היום כדי להריע לו בפעם האחרונה.גם בכרכור,כמו במיתולוגיה, קהל חבריו של הלוחם האמיץ היה העם.אנשים. ונשים מכל קצוות ארץ, מוצא ולאום. מצעירים קרועי ג׳ינס ועד מבוגרים חנוטי עניבות, נערות עם חצאיות וערביות מיפו,אנשי מילים. ואנשים מופנמים. אורי ראה את כולם, ידע את שפתם השונה והם אהבוהו, מאוד מאוד אהבוהו.
בשתי שנות מחלתו הספיק אורי מה שאנשים רבים עושים בחיים שלמים וה"יציאה שלו מהארון" בנוגע למחלה, למוות ולמאזן החיים בין שני אלו נגעו, השפיעו ושינו חייהם של רבים.
חיפשתי את הספר שלו כדי לסיים בציטוט מתוכו, והנה...איננו. זה דווקא משמח אותי כי כנראה שמי שהשאלתי לו את העותק שלי,בחר לדבוק בו.ואם כך הוא, אצרף כאן את הפואמה שאורי הכיר לי, בצניעות ונחישות כדרכו, לבר המצווה של בני יותם:
איתקה
מאת: קונסטנדינוס קוואפיס (מיוונית: יורם ברונובסקי)
כִּי תֵּצֵא בַּדֶּרֶךְ אֶל אִיתָקָה
שְׁאַל כִּי תֶּאֱרַךְ דַּרְכְּךָ מְאד
מְלֵאָה בְּהַרְפַּתְקָאוֹת , מְלֵאָה בְּדַעַת.
אַל תִּירָא אֶת הַלַּסְטְרִיגוֹנִים וְאֶת הַקִּיקְלוֹפִּים
אַל תִּירָא אֶת פּוֹסֵידוֹן הַמִּשְׁתּוֹלֵל.
לְעוֹלָם לא תִּמְצְאֵם עַל דַּרְכְּךָ
כָּל עוֹד מַחְשְׁבוֹתֶיךָ נִשָּׂאוֹת, וְרֶגֶשׁ מְעֻלֶּה
מַפְעִים אֶת נַפְשְׁךָ וְאֶת גּוּפְךָ מַנְהִיג.
לא תִּתָּקֵל בַּלַּסְטְרִיגוֹנִים וּבַקִּיקְלוֹפִּים
וְלא בְּפּוֹסֵידוֹן הַזּוֹעֵם, אֶלָּא אִם כֵּן
תַּעֲמִידֵם לְפָנֶיךָ נַפְשְׁךָ.שְׁאַל כִּי תֶּאֱרַךְ דַּרְכְּךָ מְאד.
כִּי בִּבְקָרִים רַבִּים שֶׁל קַיִץ תִּכָּנֵס
בְּחֶדְוָה , בִּפְלִיאָה רַבָּה כָּל כָּךְ
אֶל נְמֵלִים שֶׁלּא רָאִיתָ מֵעוֹלָם.
בְּתַחֲנוֹת-מִסְחָר פֵינִיקִיּוֹת תַּעֲגן
תִּקְנֶה סְחוֹרוֹת מְשֻׁבָּחוֹת לָרב,
פְּנִינִים וְאַלְמֻגִּים, עִנְבָּר וְהָבְנֶה ,
וּמִינִים שׁוֹנִים שֶׁל בְּשָׂמִים טוֹבִים
כְּכָל שֶׁרַק תִּמְצָא בְּשָׂמִים טוֹבִים.
עָלֶיךָ לְבַקֵּר בְּהַרְבֵּה עָרֵי מִצְרַיִם
לִלְמד , לִלְמד מֵאֵלֶּה הַיּוֹדְעִים.וְכָל הַזְּמַן חֲשׁב עַל אִיתָקָה
כִּי יִעוּדְךָ הוּא לְהַגִּיעַ שָׁמָּה.
אַךְ אַל לְךָ לְהָחִישׁ אֶת מַסָּעֲךָ
מוּטָב שֶׁיִּמָּשֵׁךְ שָׁנִים רַבּוֹת.
שֶׁתַּגִּיעַ אֶל הָאִי שֶׁלְּךָ זָקֵן
עָשִׁיר בְּכָל מַה שֶּׁרָכַשְׁתָּ בַּדֶּרֶךְ.
אַל תְּצַפֶּה שֶׁאִיתָקָה תַּעֲנִיק לְךָ עשֶׁר.אִיתָקָה הֶעֱנִיקָה לְךָ מַסָּע יָפֶה
אִלְמָלֵא הִיא לא הָיִיתָ כְּלָל יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ.
יוֹתֵר מִזֶּה הִיא לא תּוּכַל לָתֵת.וְהָיָה כִּי תִּמְצָאֶנָּה ענייה - לא רִמְּתָה אוֹתְךָ אִיתָקָה.וְכַאֲשֶׁר תָּשׁוּב, וְאַתָּה חָכָם, רַב-נִסָּיוֹן,
תּוּכַל אָז לְהָבִין מַה הֵן אִיתָקוֹת אֵלֶּה.
[1911]
אורי, תודה שנתת לי להיות נקודת ציון קטנה במסעך מקווה שאיתקה שלך תתן לך קצת מנוחה,אהבתי אותך מאוד,עדית
"קהל" חבריו, שליוו אותו, עקבו אחריו וצפו בו בתקופה ארוכה זו, התכנסו בבית הקברות היום כדי להריע לו בפעם האחרונה.גם בכרכור,כמו במיתולוגיה, קהל חבריו של הלוחם האמיץ היה העם.אנשים. ונשים מכל קצוות ארץ, מוצא ולאום. מצעירים קרועי ג׳ינס ועד מבוגרים חנוטי עניבות, נערות עם חצאיות וערביות מיפו,אנשי מילים. ואנשים מופנמים. אורי ראה את כולם, ידע את שפתם השונה והם אהבוהו, מאוד מאוד אהבוהו.
בשתי שנות מחלתו הספיק אורי מה שאנשים רבים עושים בחיים שלמים וה"יציאה שלו מהארון" בנוגע למחלה, למוות ולמאזן החיים בין שני אלו נגעו, השפיעו ושינו חייהם של רבים.
חיפשתי את הספר שלו כדי לסיים בציטוט מתוכו, והנה...איננו. זה דווקא משמח אותי כי כנראה שמי שהשאלתי לו את העותק שלי,בחר לדבוק בו.ואם כך הוא, אצרף כאן את הפואמה שאורי הכיר לי, בצניעות ונחישות כדרכו, לבר המצווה של בני יותם:
איתקה
מאת: קונסטנדינוס קוואפיס (מיוונית: יורם ברונובסקי)
כִּי תֵּצֵא בַּדֶּרֶךְ אֶל אִיתָקָה
שְׁאַל כִּי תֶּאֱרַךְ דַּרְכְּךָ מְאד
מְלֵאָה בְּהַרְפַּתְקָאוֹת , מְלֵאָה בְּדַעַת.
אַל תִּירָא אֶת הַלַּסְטְרִיגוֹנִים וְאֶת הַקִּיקְלוֹפִּים
אַל תִּירָא אֶת פּוֹסֵידוֹן הַמִּשְׁתּוֹלֵל.
לְעוֹלָם לא תִּמְצְאֵם עַל דַּרְכְּךָ
כָּל עוֹד מַחְשְׁבוֹתֶיךָ נִשָּׂאוֹת, וְרֶגֶשׁ מְעֻלֶּה
מַפְעִים אֶת נַפְשְׁךָ וְאֶת גּוּפְךָ מַנְהִיג.
לא תִּתָּקֵל בַּלַּסְטְרִיגוֹנִים וּבַקִּיקְלוֹפִּים
וְלא בְּפּוֹסֵידוֹן הַזּוֹעֵם, אֶלָּא אִם כֵּן
תַּעֲמִידֵם לְפָנֶיךָ נַפְשְׁךָ.שְׁאַל כִּי תֶּאֱרַךְ דַּרְכְּךָ מְאד.
כִּי בִּבְקָרִים רַבִּים שֶׁל קַיִץ תִּכָּנֵס
בְּחֶדְוָה , בִּפְלִיאָה רַבָּה כָּל כָּךְ
אֶל נְמֵלִים שֶׁלּא רָאִיתָ מֵעוֹלָם.
בְּתַחֲנוֹת-מִסְחָר פֵינִיקִיּוֹת תַּעֲגן
תִּקְנֶה סְחוֹרוֹת מְשֻׁבָּחוֹת לָרב,
פְּנִינִים וְאַלְמֻגִּים, עִנְבָּר וְהָבְנֶה ,
וּמִינִים שׁוֹנִים שֶׁל בְּשָׂמִים טוֹבִים
כְּכָל שֶׁרַק תִּמְצָא בְּשָׂמִים טוֹבִים.
עָלֶיךָ לְבַקֵּר בְּהַרְבֵּה עָרֵי מִצְרַיִם
לִלְמד , לִלְמד מֵאֵלֶּה הַיּוֹדְעִים.וְכָל הַזְּמַן חֲשׁב עַל אִיתָקָה
כִּי יִעוּדְךָ הוּא לְהַגִּיעַ שָׁמָּה.
אַךְ אַל לְךָ לְהָחִישׁ אֶת מַסָּעֲךָ
מוּטָב שֶׁיִּמָּשֵׁךְ שָׁנִים רַבּוֹת.
שֶׁתַּגִּיעַ אֶל הָאִי שֶׁלְּךָ זָקֵן
עָשִׁיר בְּכָל מַה שֶּׁרָכַשְׁתָּ בַּדֶּרֶךְ.
אַל תְּצַפֶּה שֶׁאִיתָקָה תַּעֲנִיק לְךָ עשֶׁר.אִיתָקָה הֶעֱנִיקָה לְךָ מַסָּע יָפֶה
אִלְמָלֵא הִיא לא הָיִיתָ כְּלָל יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ.
יוֹתֵר מִזֶּה הִיא לא תּוּכַל לָתֵת.וְהָיָה כִּי תִּמְצָאֶנָּה ענייה - לא רִמְּתָה אוֹתְךָ אִיתָקָה.וְכַאֲשֶׁר תָּשׁוּב, וְאַתָּה חָכָם, רַב-נִסָּיוֹן,
תּוּכַל אָז לְהָבִין מַה הֵן אִיתָקוֹת אֵלֶּה.
[1911]
אורי, תודה שנתת לי להיות נקודת ציון קטנה במסעך מקווה שאיתקה שלך תתן לך קצת מנוחה,אהבתי אותך מאוד,עדית