News
עד הביקור הבא ...
עברו כמה שבועות מאז עזבה ציפורה סלמון את ישראל האהובה עליה מכל וחזרה להסתובב באמריקה עם לבושה הייחודי, סדנת הלבוש והצגת היחיד שלה. עזבה בגופה אבל השאירה פה חותם ורושם...
‪Read more ...‬
חלומות להוריש תשע"ד
הנוער שסיים השנה י"ב שנות לימוד וממשיך לצה"ל, לשנות שרות ברחבי הארץ, למכינות קדם צבאיות המתרבות משנה לשנה או לשרות הלאומי, הנוער הזה נולד רגע לפני או רגע אחרי ששלושה כדורי אקדח רצחו פה תחושה של סיכוי לשלום אמיתי מחד ושינאה מלאת חרדות מאידך. 18 שנה עברו וכל מי שהיה בגיר בלילה ההוא זוכר בדיוק איפה היה ומה עשה כשפרץ השידור החי שהוביל לסחרחרת רגשות עזה, פחד ותחושת יאוש.
‪Read more ...‬
אלות מוכות, עד מתי?-אלימות נגד נשים בהודו ובישראל
הבוקר, יום שישי 04/10/2013, התפרסמו בעמוד הדעות של עיתון הארץ מילותיה של אדלה ביאדי שלון - מפעילות אירגון כיאן* -  בנוגע לרצח המחריד שהתרחש בראשון בספטמבר בדבוריה ולרצח נשים במגזר הערבי בכלל. וכך כותבת אדלה:  
 "בוקר 1 בספטמבר 2013 נראה כמו עוד בוקר רגיל, עד שכותרות החדשות ב-7:30 דיווחו על הרצח הנתעב שהתרחש בכפר דבוריה. הרצח זיעזע את כל מי ששמע עליו, והסעיר את ארגוני הנשים, הפועלים זה שנים למיגור התופעה של רצח נשים בחברה הפלסטינית בישראל.
‪Read more ...‬
Liv & Ingmar -המלצה
הזדמן לי לראות במסגרת פסטיבל הקולנוע של העיר חיפה, 2013, את אחד הסרט Liv & Ingmar המביא את סיפור אהבתם ויצירתם המשותפת של אינגמר ברגמן וליב אולמן. בכנות יתרה אני חייבת לציין שמעולם לא ראיתי סרט של אינגמר ברגמן מתחילתו ועד סופו. שילוב של השפה הזרה, האפרוריות האלימות והעצב השורים על הסרטים והקושי האישי שלי לראות סרטים מורכבים ו"כבדים" כאלו...
‪Read more ...‬
מאחורי המסך - הגירה והשתייכות
ההורים שלי היו מהגרים. שניהם הגיע לקיבוץ חניתה בתחילת שנות השישים כחלק מפעילות תנועת דרור הבונים לישוב הארץ. אבי הגיע לארץ מאלג'יריה ואימי מצרפת. בתוך השיח האינטנסיבי על המהגרים החדשים הבונים חייהם בברלין אני לא יכולה שלא לחשוב על הכוחות שהביאו את שניהם הנה, לארץ ישראל, ועל התעוזה שנדרשה מהם לבנות בית ומשפחה בלי גב כלכלי, בלי הבנה מוקדמת של התרבות והשטח, בלי כלים שיש באופן טבעי למי שגדל במקום.

‪Read more ...‬
הוד. נעה בן סעדיה מארחת בסוכה את- נינה סימון
פעמים רבות בחיי מעסיקות אותי כל מיני שאלות לגבי מקומן של נשים במוסיקה: למשל, מדוע לא שומעים אף פעם על מלחינות קלאסיות? מדוע על פי רב גברים הם אלו השולטים בבמות הקונצרטים? מדוע נתפלא למראה אישה מנצחת על תזמורת, מנגנת בטרומבון או בגיטרה חשמלית? האם אי פעם ראיתי להקת קצב שכולה מורכבת מנשים? האם אי פעם ראיתי הרכב ג'אז מוצלח שהאישה בו אינה הזמרת?  ואם לקחת את זה הלאה - ...
‪Read more ...‬
תפארת. טלי גבעון מזמינה את סבתה,- אגנסה [נוסיה] טבעון
האישה שאני מזמינה להתארח כאן בסוכה היא סבתי מצד אבי, אגנסה (נוסיה) גבעון
סבתא שלי בכלל לא התכוונה להגיע לפה לארץ, היא הייתה בדיוק באמצע לימודי הרפואה שלה באודסה כשסבא שלי שהיה פעיל במחתרת היהודית נתפס והושלך לכלא, אחרי משפט קצר שנערך לו הוצבה בפניו הברירה או סיביר או ארץ ישראל, אז אתם מבינים, ארץ ישראל היתה עדיין מקום שאף אחד חוץ מקומץ משוגעים לדבר לא רצה להגיע אליו, היה חלום אבל המימוש שלו נראה משהו בלתי אפשרי.
‪Read more ...‬
גבורה. מינה פורטנוב מארחת את איימי מולינס
חזרתי משיעור פילאטיס מהורהרת. שניה קודם הבטחתי לעידית שאני הולכת לארח את "אליס בארץ הפלאות" בסוכה. אבל פתאום חשבתי - אליס? לבזבז כזו הזדמנות על דמות לא בשר ודם. הרי אנו רוצות מישהי מעוררת השראה שניתן להזדהות איתה ואולי אפילו לאמץ תכונות וערכים ממנה. בעודי נמתחת ומרגישה את כאבי הגב (האמיתיים והפסיכוסומטים) הולכים ומטפסים במעלה הגב נזכרתי באיימי מולינס- דוגמה חייה של מעשים ומילים לפוטנציאל שבכוח הרצון האנושי. איימי היא האורחת שלי בסוכה.
‪Read more ...‬
מלכות. אורי כהן מארח את סבתו -אריקה
אנשים שמהדהדים בליבנו הרבה אחרי לכתם מן העולם הזה לעולמות עליונים הם ברכה של אהבה. בחייהם ובמותם. השראה, לימוד, קבלה, העצמה של ערכים. סבתי, אריקה, היתה ועודנה אשה כזו בחיי, בליבי. נבחרתי לבוא לעולם כנכד ראשון לשתי סבתותיי האוהבות. מרים ואריקה. שתיהן חיו במושבים וגידלו אותי תוך שהן מאפשרות לי להשתכשך ברגבי אדמה, לטפס על עצים, לשחק עם חיות ולבנות מקומות סודיים.
‪Read more ...‬
חסד. עדית שגב מארחת את גל שרגיל, שלומית הברון וגרייס בראון
שנתחיל דווקא בשיר? 
דן אלמגור כתב וסשה ארגוב הלחין. זה היה שיר של התרנגולים אי שם בשנות השישים, חלק מרפרטואר תרבות ישראל דאז, וזכה בהמשך לאינסוף ביצועים והעמדות. הטקסט שנשמע פעם עליז, ממזרי, קצבי ובעיקר לגיטימי, מעביר בי היום צמרמורת:
‪Read more ...‬