הרבה טקסטים אני מלקטת במהלך השנה, נרגשת ממגוון החיבורים שניתן ליצר מארגז המילים העבריות. יום כיפור הוא הזדמנות לחלוק מנכסיי, מהאוספים שלי. קראו מהלב, בשקט ואהבה.

צוּפִיּוֹת רוֹהוֹת סְבִיב מְכַל מַיִם מְתוּקִים
שֶׁתָּלִינוּ עַל עֵץ הַזַּיִת הַדַּקִּיק שֶׁנִּשְׁתַּל בֶּחָצֵר
מְקַוִּים שֶׁיַּאֲמִינוּ בָּנוּ וְיָבוֹאוּ
שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת אֲנַחְנוּ יוֹשְׁבִים וּמְחַכִּים
לְסִימָן
אֲנִי מַבִּיטָה בְּבִטְנִי הַגְּדוֹלָה וְסוֹפֶרֶת תְּנוּעוֹת בַּזְּמַן
הָעוֹבֵר לְאִטּוֹ
וּכְמוֹ הַיְּלָדִים נֶעֱתֶקֶת הַנְּשִׁימָה בְּרֶגַע שֶׁנִּדְמֶה
שֶׁאַחַת מֵהֶן מַרְוָה צִמְאוֹנָהּ
שֶׁהִצְלַחְנוּ לְקַיֵּם נֶפֶשׁ צִפּוֹרִית אַחַת וְטוֹב לָהּ
תִּרְאֶה אוֹתָנוּ אֱלֹהִים,
גַּם אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים.

אפרת נסימוב מתוך הגיליון >> ימים נוראים של          משיב הרוח, לתרבות יהודית ישראלית








שְׁכָבוֹת
יָד עַל הַגַּב.
כַּמָּה מַפְתִּיעָה יְכוֹלָה לִהְיותֹ יָד עַל הַגַּב.
כַּמָּה מַפְתִּיעָה יְכוֹלָה לִהְיותֹ יָד הַמֻּנַּחַת עַל הַגַּב בְּרַכּוּת.
כַּמָּה מֻפְתָּע יָכולֹ לִהְיותֹ גַּב כְּשֶׁמֻּנַּחַת עָלָיו יָד בְּרַכּוּת.
כַּמָּה מֻפְתָּע יָכולֹ לִהְיותֹ הַלֵּב.
כְּשֶׁמֻּנָּח עַל גַּבּו גַּב.
וְעַל גַּבֵּי הַגַּב מֻנַּחַת יָד.

אמה שם-בה אלון, "משיב הרוח", גליון לג-לד: נשים,    חורף תשע"א 2010

האהבה היא פעילות, לא אפקט [רגש] סביל; על דרך ההכללה היתרה נוכל לתאר את האופי הפעיל של האהבה באומרנו כי בראש וראשונה האהבה נותנת, ולא מקבלת.

הנתינה מהי?

כל כמה שהתשובה לשאלה זו נראית פשוטה, היא לאמיתו של דבר מורכבת ביותר ורבת משמעויות. אי-ההבנה הרווחת ביותר היא זו המניחה כי הנתינה היא ויתור על משהו. שלילת משהו, הקרבה. האיש אשר אפיו לא חרג בהתפתחותו מאותו שלב שבו שולטת הקבלה, הניצול או האגירה, מוחש לו מעשה הנתינה בדרך זו. האופי השווקני נכון לתת, אולם רק תמורת קבלה; בתיתו ללא קבלה הוא בעיניו כמי שרומה. בני אדם שהאוריינטציה שלהם היא בלתי פרודוקטיבית מוחשת להם הנתינה כהתרוששות. לכן רוב הנמנים על סוג זה ממאנים לתת.

יש עושים הנתינה מידה טובה במובן הקרבן. הללו חשים שמשום שהנתינה כרוכה בצער חייב אדם לתת; מידת הנתינה נעוצה בעיניהם בעצם מעשה קבלת הקרבן. בעיניהם הכלל ש"מוטב לתת מלקבל" משמעו שמוטב לסבול מחסור מלהתנסות בשמחה.

האופי הפרודוקטיבי, בעיניו נודעת לנתינה משמעות שונהל חלוטין. הנתינה היא הביטוי העליון לפוטנציה. בעצם מעשה הנתינה הריני חש את עוצמתי, עשירותי, כוחי. חוויה זו של חיוניות ופוטנציה מוגברת ממלאת אותי שמחה, אני חש את עצמי כשופע, מוציא, חי ועל כן כמלא שמחה. הנתינה משמחת יותר מן הקבלה, לא משום שחיסור היא, אלא משום שביסוד מעשה הנתינה מונח ביטוי חיותו.
...
בתחום הדברים החומריים הנתינה פירושה עשירות. לא האיש אשר רב לו הוא עשיר, אלא האיש המרבה לתת. האוגר החרד שמא יאבד משהו הוא, במובן הפסיכולוגי, איש עני, מרושש, ואחת היא כמה יש לו. כל המסוגל לתת את עצמו עשיר הוא. הוא חי את עצמו כאיש היכול להעניק מעצמו לאחרים.
...
אולם תחום המתן החשוב ביותר אינו של הדברים החומריים, אלא הוא נמצא בספירה האנושית הספציפית. אדם, מהו נותן לחברו? הוא נותן מעצמו, מן היקר ביותר אשר לו, הוא נותן מחייו. אין משתמע מכאן בהכרח שהוא מקריב את חייו לטובת זולתו - אלא שהוא נותן לו חלק ממה שחי בקרבו; הוא נותן לו משמחתו, מתשומת לבו, מהבנתו, מאוצר ידיעותיו, מבדיחותו, מתוגתו - מכל הביטויים והגילויים של מה שחי בקרבו.

בתיתוב דרך זו מחייו, הוא מעשיר את זולתו, מגביר הרגשת החיות של זולתו בתוך שהוא מגביר הרגשת חיותו שלו. אין הוא נותן כדי לקבל; הנתינה עצמה שמחה גדולה היא. אבל בתיתו - על כורחו בורא הוא משהו בזולתו, ואשר הוא בורא מחזיר אורו אליו; במתן של אמת מקבל הוא על כורחו את שמוחזר אליו.

הנתינה משתמעת ממנה הפיכת הזולת לנותן, ושניהם שותפיםלשמחה שהם שמחים במה שבראו. במעשה המתן נולד משהו, והשניים הנוגעים בדבר אסירי תודה הם על החיים הנולדים למען שניהם. בייחוד לגבי האהבה, משמעו של דבר הוא: האהבה היא כוח המוליד אהבה...

אהבה ונתינה - אריך פרום, "אומנות האהבה", 1980, הוצאת הדר, תל-אביב. 


הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא קַרְקַע אֶרֶץ קְטַנָּה,
הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא תַּבְנִית נוֹף־ מוֹלַדְתּוֹ,
רַק מַה־ שֶּׁסָּפְגָה אָזְנוֹ עוֹדָהּ רַעֲנַנָּה,
רַק מַה ־שֶּׁסָּפְגָה עֵינוֹ טֶרֶם שָׂבְעָה לִרְאוֹת,
כָּל אֲשֶׁר פָּגַע  בְּמִשְׁעוֹלֵי-טְלָלִים יֶלֶד
מִתְלַבֵּט, נִכְשָׁל עַל כָּל גּוּשׁ וְעִי־-אֲדָמָה,
בְּעוֹד בְּסֵתֶר נַפְשׁוֹ וּלְבֹא-־דֵעַ עָרוּךְ
מִזְבֵּחַ, עָלָיו יַקְטִיר מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ
לִמְלֶכֶת-הַשָּׁמַיִם, לְכוֹכָב וּמַזָּלוֹת.
וְאַךְ בִּרְבוֹת הַיָּמִים וּבְמִלְחֶמֶת ־יֵשׁוּת,
וּמְגִלַּת ־סֵפֶר חַיָּיו הוֹלְכָה מִתְפָּרֶשֶׁת, -
וּבָאוּ אֶחָד אֶחָד, וְיִגָּלֶה פֵּשֶׁר
כָּל אוֹת וָאוֹת וְסֵמֶל סֵמֶל כָּל הַבָּאוֹת,
שֶׁחֹקְקוּ עָלֶיהָ בְּרֵאשִׁית בְּרִיָּתָהּ, -
הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא תַּבְנִית־ נוֹף מוֹלַדְתּוֹ.
...
שאול טשרניחובסקי
לקריאת הגרסא המלאה


האדם הוא אינו
תבנית נוף מולדתו
הוא לא השם שנתנו לו הוריו
או החינוך שהקנו לו מוריו
הוא לא זקיפות הגב
או עצת הרב
הוא אינו תלוי בזמן,
מקום או מצב.
האדם הוא מה שנשאר
כשמפשיטים את כל אלו מעליו. 
מקור לא ידוע :(





דברים נוספים לכיפורים -
פנים רבות לסליחה
מלחמת לבנון שלי
עוצמת היובש, מעין משל
תשליך
לשמירת קשר וקבלת רשומות/פוסטים, הרשמו.
כאן נרשמים