מוצאי שמחת תורה, ערב חשוב לחברי הדתיים. ערב של סגירות והתחלה חדשה מלווה במסרים רבים. ולי, החילונית, ערב המסמן את סוף הימים האינטנסיביים המכונים "החגים". יש הרבה יופי ביהדות גם לאלו שאינם יהודים בהלכותיהם היומיומיים, יש הרבה מה לקחת ולאמץ. אני רוצה לדבר על מילה אחת, מושג אחד, שנמצא במרכז הימים האלו אצל אלו ואלו גם יחד. המשפחה.
המשפחה, ברצותה או שלא, מקבלת הרבה זמן ודגש בימי החגים.
כל מני מחשבות מתרוצצות בראשי בנושא, ניסיתי למיין ולרכז אותן -
1. שמחה - כשהמשפחה שלי מתכנסת, סביב ארוחת חג ראשון, שני, או חמישי, אין כיף מזה! מעבר למנהג היחודי לנו, הישראלים, שבו כל משפחה מביאה ממטעמיה והשולחן קורס תחת כמות מזון מוגזמת בעליל, ההמולה המשפחתית טומנת בחובה אושר גדול. זו תזכורת לכוח, לתמיכה, להמשכיות. במהלך השנים התלבטתי מי יותר רועש - הצד שלו או הצד שלי. הדילמה לא הוכרעה והמאזניים נוטים פעם לכאן ופעם לשם. בשני הצדדים הדור הצעיר חכם יותר ויצירתי הרבה יותר מאיתנו, דור ההורים. בנוסף ניתן לציין שרוב הזמן אנחנו לא ממש חזקים בתכנים, למרות נסיונות לאורך השנים, אך שמחת החיים ואהבת האוכל משותפים לכולם. וכששתי המשפחות מתכנסות יחד תקרת הבית מתרוממת.
2. מועקות - ומי שאין לו משפחה? ואלו שיש להם משפחה מהסוג הלא תומך ולא ממלא? ומי שמשפחתו רחוקה? ומי ששולחנם דל? ומי שיש כיסא ריק לאהוב חסר ליד שולחן החג שלהם? ומי שהתכנסות החג שלהם שקטה ומתוחה? ומי ששאלות המשפחה - "מתי תתחתנו כבר?" "נו... יש לך מישהי/ו?" "מתי נראה כבר נכדים או נינים?" "רזית נורא?" "שמת לב כמה השמנת?" ועוד כהנה וכהנה - מעיקות ומכבידות וקוברות כל שביב שמחה מהמפגש?
3. משפחה כן בוחרים! ולא אחת.
נכון שבמהלך הילדות איש לא שואל אותך. ואין ספק שיש, כמוני, שמתברכים במשפחה אוהבת ומעשירה ויש שלא, ואף גרוע מכך. עם זאת, מרגע שאדם חש בוגר הוא רשאי לבחור ולהרכיב את מה שהוא קורא לו "משפחתי". בתור מי שבנתה לעצמה כמה וכמה מעגלי משפחה אלטרנטיביים, אני ממליצה בחום על הפורט. רוצה להוסיף כדי שלא יהיו אי הבנות, במשפחה מבחירה יש לא פחות מורכבויות וקשיים ומתחים נסתרים או גלויים, אך תמיד מנצחת הבחירה. הבחירה בכל פעם מחדש.
4. "כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו אך האומללות אומללות כל אחת בדרכה" כתב טולסטוי ב"אנה קרנינה" ונראה שכבר ב- 1877 הוא ידע דבר או שניים על משפחתולוגיה. טולסטוי לא ידע עד כמה האושר המשפחתי יקבל הנכחה והצגה ויזואלית קיצונית עם פרוץ מופעי המדיה הדיגיטלאלית בעוד האומללות תשאר כמו בתקופתו: חבויה וניסתרת במחשכי הבתים. כשכל חבריך בפיד מעלים צילומים מחוייכים מחופשות ובילויים, קשה להאמין שגם אצלם יש דרמות, התפרצויות כעס, ילדים רועשים ולא ממושמעים או סתם ימים ללא מעש...
5. סודות ושקרים - בהמשך לסעיף הקודם, עלתה בי השאלה, כמה אנחנו באמת יודעים מהקורה בבתי המשפחות האחרות? אפילו אלו הקרובות לנו פיזית או בקשרי משפחה. המחשבה התעצמה בעקבות גלרציחות חוזר של נשים בידי - תרתי משמע-בני זוגן. מיכל סלה ז"ל ומריה טל ז"ל הן האחרונות בינהן והושפעתי עמוקות גם מהפוסט האמיץ של מיטלי כהן.
"אז, עדית, מה השורה התחתונה פה?" שאלתי את עצמי.
נראה לי, שלב העניין הוא לבחור טוב טוב מי נכנס להגדרת משפחה שלנו.
לשים לב ולא לעמוד מהצד אם משהו חריג אצלינו או אצל אחיותינו.
להפגש כמה שיותר, להעריך ולהוקיר את מה שיש לנו ולחלוק כמה שאפשר עם מי שאין להן.
ואולי גם לזכור שמשפחה, בפרט משפחה טובה ואוהבת, היא לא דבר מובן מאליו.
10/2019
עוד בנושא משפחה:
- על משפחה ובחירה
- המשפחה של אבא
- לשמירת קשר וקבלת רשומות/פוסטים, הרשמו.
כאן נרשמים
כל מני מחשבות מתרוצצות בראשי בנושא, ניסיתי למיין ולרכז אותן -
1. שמחה - כשהמשפחה שלי מתכנסת, סביב ארוחת חג ראשון, שני, או חמישי, אין כיף מזה! מעבר למנהג היחודי לנו, הישראלים, שבו כל משפחה מביאה ממטעמיה והשולחן קורס תחת כמות מזון מוגזמת בעליל, ההמולה המשפחתית טומנת בחובה אושר גדול. זו תזכורת לכוח, לתמיכה, להמשכיות. במהלך השנים התלבטתי מי יותר רועש - הצד שלו או הצד שלי. הדילמה לא הוכרעה והמאזניים נוטים פעם לכאן ופעם לשם. בשני הצדדים הדור הצעיר חכם יותר ויצירתי הרבה יותר מאיתנו, דור ההורים. בנוסף ניתן לציין שרוב הזמן אנחנו לא ממש חזקים בתכנים, למרות נסיונות לאורך השנים, אך שמחת החיים ואהבת האוכל משותפים לכולם. וכששתי המשפחות מתכנסות יחד תקרת הבית מתרוממת.
2. מועקות - ומי שאין לו משפחה? ואלו שיש להם משפחה מהסוג הלא תומך ולא ממלא? ומי שמשפחתו רחוקה? ומי ששולחנם דל? ומי שיש כיסא ריק לאהוב חסר ליד שולחן החג שלהם? ומי שהתכנסות החג שלהם שקטה ומתוחה? ומי ששאלות המשפחה - "מתי תתחתנו כבר?" "נו... יש לך מישהי/ו?" "מתי נראה כבר נכדים או נינים?" "רזית נורא?" "שמת לב כמה השמנת?" ועוד כהנה וכהנה - מעיקות ומכבידות וקוברות כל שביב שמחה מהמפגש?
3. משפחה כן בוחרים! ולא אחת.
נכון שבמהלך הילדות איש לא שואל אותך. ואין ספק שיש, כמוני, שמתברכים במשפחה אוהבת ומעשירה ויש שלא, ואף גרוע מכך. עם זאת, מרגע שאדם חש בוגר הוא רשאי לבחור ולהרכיב את מה שהוא קורא לו "משפחתי". בתור מי שבנתה לעצמה כמה וכמה מעגלי משפחה אלטרנטיביים, אני ממליצה בחום על הפורט. רוצה להוסיף כדי שלא יהיו אי הבנות, במשפחה מבחירה יש לא פחות מורכבויות וקשיים ומתחים נסתרים או גלויים, אך תמיד מנצחת הבחירה. הבחירה בכל פעם מחדש.
4. "כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו אך האומללות אומללות כל אחת בדרכה" כתב טולסטוי ב"אנה קרנינה" ונראה שכבר ב- 1877 הוא ידע דבר או שניים על משפחתולוגיה. טולסטוי לא ידע עד כמה האושר המשפחתי יקבל הנכחה והצגה ויזואלית קיצונית עם פרוץ מופעי המדיה הדיגיטלאלית בעוד האומללות תשאר כמו בתקופתו: חבויה וניסתרת במחשכי הבתים. כשכל חבריך בפיד מעלים צילומים מחוייכים מחופשות ובילויים, קשה להאמין שגם אצלם יש דרמות, התפרצויות כעס, ילדים רועשים ולא ממושמעים או סתם ימים ללא מעש...
5. סודות ושקרים - בהמשך לסעיף הקודם, עלתה בי השאלה, כמה אנחנו באמת יודעים מהקורה בבתי המשפחות האחרות? אפילו אלו הקרובות לנו פיזית או בקשרי משפחה. המחשבה התעצמה בעקבות גלרציחות חוזר של נשים בידי - תרתי משמע-בני זוגן. מיכל סלה ז"ל ומריה טל ז"ל הן האחרונות בינהן והושפעתי עמוקות גם מהפוסט האמיץ של מיטלי כהן.
"אז, עדית, מה השורה התחתונה פה?" שאלתי את עצמי.
נראה לי, שלב העניין הוא לבחור טוב טוב מי נכנס להגדרת משפחה שלנו.
לשים לב ולא לעמוד מהצד אם משהו חריג אצלינו או אצל אחיותינו.
להפגש כמה שיותר, להעריך ולהוקיר את מה שיש לנו ולחלוק כמה שאפשר עם מי שאין להן.
ואולי גם לזכור שמשפחה, בפרט משפחה טובה ואוהבת, היא לא דבר מובן מאליו.
10/2019
עוד בנושא משפחה:
- על משפחה ובחירה
- המשפחה של אבא
- לשמירת קשר וקבלת רשומות/פוסטים, הרשמו.
כאן נרשמים