17 שנה עברו?! באמת??

הייתי בהריון עם אלה בבית האמריקאי שלנו בווסט ניוטון [פרוור של בוסטון]. אחי אלון התקשר ואמר "ראית?..." מששמע את השתיקה בצד השני של הקו הוסיף ואמר "תדליקי טלויזיה!" וניתק.

שוב ושוב שידרו הרשתות השונות את הצילומים המחרידים של המטוסים נכנסים בקיר המגדלים כאילו בסרטון מצוייר. את הקריסה כבר ראיתי בזמן אמת. כישראלית זה החזיר אותי מייד לתחושות של ליל רצח רבין... סוף-העולם קרב!

עוד אני זוכרת את ההורים של ילדי בית הספר פזורים סביב סביב בשעת האיסוף, חפויי ראש, נדהמים, מבועתים. "איך אסביר לו?" שאלה אותי דניס אמא של ג'וליאן " איך אסביר לו שמישהו יכול לשנוא את אמריקה כל-כך?"
17 שנה עברו. והבוקר הגיע הסרטון הזה והכה בי בחוזקה -

מסדנת כתיבה והתפתחות אישית של אודי ברק. תרגילי כתיבה -
07/06/2018

השבוע הוקרן בפעם העשרים סרטו של הבמאי תומר הימן "יונתן אגסי הציל את חיי", ולהפתעת הכל, גם הקרנה זו הייתה Sold Out. חברה מהקהילה הגאה אמרה לי שהפיד שלה בפייסבוק מלא בסרט  כן לדבריה "כל אחד שרואה אותו מרגיש צורך לכתוב עליו משהו". זה לא מפתיע אותי שכן הסרט הוא סרט חשוב, מרתק, מעורר מחשבה ושיחה ונוגע בנימי הרגש. זה מה שאני ראיתי לנכון לכתוב עליו, בעמוד הפייסבוק שלי, בקטנה-

 מה המיל, המושג, שיעשה לי את השנה הזאת שנה תשובה.
והזוכה הוא...היא... איזון!
זאת המילה המובילה שלי לשנת תשע"ט. שנה של איזון בין דתיות לחילוניות, בין נשים לגברים במרחב הציבורי.

כבר הייתי בדרכי לרכב כשעיני צדה את ארגזי הקישואים שהגיעו מהמגדל, קישואים שנקטפו כשהפריחה עדיין מחוברת בקצותיהם. פרחים צהובים, יפיפיים, שאין להם דורש במחוזותינו. בקשתי וקיבלתי רשות לקטום את הפרחים היפים מהארגז, והכנתי פרחי קישוא ממולאים בהשראת השבוע בכרתים. מנה יפה, קלה ומפתיעה לשולחן ליל החג שלכן -

נביחות של ניקי ודפיקה בדלת. קיבלנו קערת ענבי שטח- בר, מאייל גילה בנם של שכני.

לקחתי מתכון מהרשת, שיניתי מעט, הוספתי פרי חמוץ כמו שאני אוהבת והפכתי אותו לשלי! יצא משו-משו!!!

איך עושים חביתה ללא ביצים שאלתי את עצמי, ואז שאלתי את מנו ידידי...

דווקא השנה אחרי שעבדתי על ספר הצילומים והתיעוד ל"מחזור הילה" בזמן, השנה כשהכל היה מוכן ומאורגן... דווקא השנה נתקעה ההפקה והרגעים האחרונים היו מלחיציםםםםם. לא אלאה אתכן/ם אך בסופו של עניין, עמדתי בפתח בית הדפוס בראשל"צ, קיבלתי שני ארגזי ספרים ושקיות רב פעמיות יפות כפיצוי על עוגמת הנפש, ויצאתי לעין גב [שעתיים וחצי נסיעה] לפגוש את הבנות ברגעים האחרונים שלהן כמכיניסטיות. ככה הן נראו כשקיבלו את הספרים בהפתעה מוחלטת! כנסו וגוללו...

אין לי שעות קבועות,
לרוב אני לא עומדת בפקקים,
אין לי בוס או בוסית שיושבים לי על העורף,
אני יכולה להסחף יום שלם במסע בעולם האינטרנטי בעקבות מילה או מאמר שפגשתי,
יש ימים שבסופם לא ברור לי מה עשיתי היום,
לרוב אני זמינה לקפה, ארוחת בוקר, נסיעה למשתלה או שיחת טלפון,
והבית שלי הוא המבצר שלי במלוא מובן המילה...