מי שנסע בקצה כרכור ביום שישי האחרון, 7/11/2014 ראה חבורת אנשים, צעירים מבוגרים וילדים, ההולכים אחר איש גבוה וקרח ומדי פעם עוצרים ומשתהים. מי שעקב אחר האיש יכול היה לשמוע אותו, את יורם אחיו של אורי, מקריא קטע אחר קטע את סיפורו האחרון של אורי מסע בין תחנות. 

ככה ציינו השנה עם נעמי, דניאל, תמר ושאר אוהביו את יום השנה השלישי ללכתו מעימנו. הולכים מתחנה לתחנה, מקשיבים, מתבוננים, תמהים על עומק תאוריו של אורי וחדות ההבחנה שלו ובטוחים שהוא שם למעלה מביט, מחייך ואומר למי שסובבים אותו , כי תמיד סבבוהו אנשים, "בדיוק כמו שדמיינתי את זה!"

צרפתי את הסיפור הקצר של אורי [בלחיצה על השם לעיל] לטובת מי שלא קראו בו עדיין
ומקדישה שיר אהבה אחד לכולנו, למי שהכירו אותו וגם מי שלא. יהי זכרו ברוך ואהוב.

ביום שישי, 26/10 יצויין יום השנה למותו של אורי יהל חברנו.
שירה של מירה מינצר-יערי , ספור לשלוש שאלות, יהיה תרומתי לטכס האזכרה. השיר הזה המופיע בספר הילדים
מי שנשאר עם עצמו- הוא כבר לא לבד,  מלווה אותי שנים רבות בניסוח הברור והרגיש לשאלת ההתמודדות עם השאלה "מה קורה אחרי שמתים?"

אורי אהב מילים. רוב חייו הוא רק קרא אך משלמד על מחלתו נרשם ללימודי כתיבה יוצרת באוניברסיטת חיפה ועשה חייל רב בלימודיו. בימיו האחרונים הכתיב אורי דברי פרידה. לדברים, אשר הוקראו ליד קיברו הוא קרא: "מסע בין תחנות". מצרפת את מילותיו האחרונות של אורי יהל:

1955-2011
אורי ידידי, אותו הכרתם לרגע קט, הובא למנוחת עולמים היום  10 בנובמבר, בשעת שקיעה של אחר הצהריים. אורי היה אורח בעולם הזה. מלאך עם עצמה של פלאח, חכמה וידע אינסופי, סקרנות של ילד, רגישות ואהבת חיים ואדם.  נדמה לי שאורי בא לעולם הזה בשביל השנתיים האחרונות של חיו בו.  נראה לי שהייתה לו שליחות למלא כאן, ביננו.