ערב ארוך עמוס ומרגש היה לנו! הוא התחיל בכלל בשעות אחר הצהריים כשהאולם נימלא בעשרות צעירות וצעירים ממכינות ימין אורד במגדל העמק, רבין באורנים והחלוץ המתגוררים בעיר חיפה. החבר'ה מרחו קצת חומוס לתוך פיתות, הוסיפו מלפפונים והתישבו במעגלים מעגלים לדבר על משמעות החלום הישראלי שלהם כשבינהם ניתן לראות מעט ראשים כסופים של מי שפינו לעצמם זמן וחברו אף הם לשיחה. מאוחר יותר, אחרי שהתקבצו לאולם אנשי העמק הרבים, נפתח החלק הבימתי.

אייל בצר ראש המועצה ברך את העושים במלאכה והציג את דניאל שרגא המנחה הצעירה של הערב. הוא עיגן את הערב בזכרון הרצח והאיש יצחק רבין ז"ל. קובי אלדר הקריא את "מוצאי שבת של חשון" ופינה מקומו לשירתה המופלאה של עמית פישביין למילות השיר "הסתיו בלעדיו" של נתן יונתן, אחינועם ניני וגיל דור -

נעשה את השיר כמו זר של פרחים, 
ממלים אחרונות שהאיש ההוא שר, 
משתיקת הגברים, מדמעות הבוכים, 
מילדים שהדליקו נרות בכיכר, 

מפסוקי אהבה שנותרו על הקיר, 
מכל אלה נדליק להבה של תקווה, 
היא דועכת אולי - היא תשוב ותאיר. 
שירו שיר לשלום הוא קרא...  

ארבעת דוברי הערב הביאו פנים, גילאים, מגדרים ונושאים שונים לבימת יפעת. מה שהיה משותף לארבעתם הוא המוכנות לצאת מן הבית כדי לעשות שינוי:
אליעד שרגא שסיפר על הפעם הראשונה,
אי שם בשנות התשעים, בה יצא מהבית
עם שלט כתוב בכתב יד "מושחתים נמאסתם"
במחאה על "התרגיל המלוכלך" מהלך פרטי
שהוביל להקמת התנועה למען איכות השלטון בישראל.
אליעד דיבר על החיפוש לא רק אחרי החלום שאנו רוצים להוריש לדור הבא אלא על החלומות שהדורות הקודמים הניחו לפתחינו והצורך להלחם על תיקון הבית ולא על החלפתו בבית אחר.

עינט קרמר עלתה על הבמה נבוכה ונרגשת כשכוס המיים בידה וכמו התמלאה אט אט בעוז ואור כשהחלה לספר על המסע האישי והציבורי שלה להנחלת מושג השמיטה בחברה הישראלית. שמיטה ישראלית.

מה אנחנו בוחרים לשמוט השנה? האם נוכל לשמוט כמה שעות בשבוע למען התנדבות כלשהי? האם נוכל לשמוט כמה שקלים שיצטברו וביחד עם תפיסת השמיטה היהודית בבנקים יעזרו לאנשים לכסות חובות חונקים?

רעיה אפנר הכירה לנו את אבי שלה. היא רצתה שנבין עד העומק את התהום הקשה אליה צנחו היא ובני משפחתה, את התהום אליה צונחים כל מי ששוכלים בן או בן-משפחה בכלל, במסגרת הצבא או פיגועי הטרור איתם אנו חיים פה.
רעיה רצתה שנדע שכבר בשבעה החליטו היא ומשפחתה להמשיך לחיות ולהיות מאושרים ואיך הטבע, ההליכה בשבילי הארץ עם נפגשים בשביל ישראל והמפגש הבלתי אמצעי עם אנשי הארץ השונים והמגוונים שהמסע מייצר, נתן ונותן להם משמעות לחיים, משמעות המתחברת לאבי, לאישיותו ואהבותיו.

דניאל בן מעמותת איילים הגיע לבמה הגדולה ישר מתרגיל מילואים כשזיפים בני כמה ימים מעטרים את פניו הנאות ועיניו כבדות מעייפות. כל אלו לא הפריעו לו לדבר בלהט על האפשרות למימוש החזון הציוני בישראל של המאה העשרים ואחת.
דניאל סגר בעצם את המעגל שפתח אליעד כי הבחירה שלו ושל חבריו לעצותת איילים איננה ממוקמת אי שם באירופה או ארה"ב אלא צומחת ומתעבה ומתיפה פה בגליל ובמרחבי הנגב. ציונות עכשווית, צעירה ובועטת!

שירי הערב נבחרו בקפידה וחבורת החלוץ בחיזוק מבין בנות גונן הביאו ניחוח של ארץ ישראל טרום ימי האמריקניזציה:
מי שר היום שירים כמו - "שיר היונה", "שיר נבואי קוסמי עליז" או "עוד שדי פורח" ואפילו "מחכה"?





               כנראה שנדרש מעט זמן, מרחק מסויים, כדי לעכל ולכתוב במילים את מה שצפן בחובו ערב חלומות להוריש תשע"ה. הערב הזה בפורמט שלו ובמגוון הדוברים מאפשר התחברות של צעירים ומבוגרים גם יחד.

" איך היה כייף במעגלי השיח, ומעניין גם, נורא מעניין!" "הכי אהבתי את..."