מהיום ההוא עד היום הזה

רינו צרור כתב בעמוד הפייסבוק שלו: בתאריך זה אבדה לי התמימות! לא אשכח לעולם! אני מאמינה שכולנו הרגשנו ככה בלילה ההוא ועוד זמן רב אחר כך. כולנו, אנשי "מחנה השלום". אני זוכרת את עצמי מתייפחת ימים רבים לאחר הרצח ולא מצליחה להרגע. תחושה של אבדן גדול, כמעת פיזי, ופחד ממה עכשיו. 18 שנה עברו מאז הלילה ההוא בו רצתי ניסערת להגיד לשכני שידליקו טלוויזיה כי היה לי ברור מרגע הפריצה לשידור שמשהו בחיינו עומד להשתנות, לתמיד. מוצאי שבת של חשוון - היה הרבה אור בכיכר - והאופל בחצר המוות - ירה. 


18 שנה. 
המספר הזה מחבר יהדות וישראליות. 
ברצף ההסטורי שבין תפילת 18  לבין גיל הגיוס לצה"ל גדל פה דור שלם שנולד אחרי השבר, אחרי התנפצות החלום, אחרי אבדן התמימות. איזה פנים יש לדור הזה? במה הוא מאמין?? האם יש בו רצון לעשיה, להנהגה, ליצירת שינוי? האם יש לנו חלומות להוריש לו?

בערב חמישי האחרון התכנסנו ב"בית הכנסת" התרבותי שלנו, באולם התרבות של יפעת, כדי לדבר חלומות. כ-130 בני נוער על סף גיוסם, וכמה מחברי ניגון הלב, הקדימו לבוא כדי לנהל מעגלי שיח על דמותה של החברה הישראלית, על החלום שלהם לדמותה של החברה בה הם רוצים לחיות. בבסיס השיחה עמד מאמר של יוסי שריד שנכתב ליום העצמאות ה-62 למדינת ישראל  ארץ אחרת  ובו כתב:

ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להיות מדינה ככל מדינה, גם אחרים לא ירשו לה. נסיבות הקמתה הן יחידות במינן, על כן גם קיומה חייב להתייחד, חייב שיהיה בו מותר מההתבהמות. הרצל ובן-גוריון לא חיו ולא חלמו באספמיה, בתוך עמם ישבו, ובתוך העולם חשבו: היתרון האנושי הוא סיבת הקיום של ישראל, הוא גם התנאי לקיימותה. האם הם נחים בשלום על משכבם, או שמתהפכים בקברם, בראותם את מעשה ידיהם להתפאר או להתאכזב. בשמי אשיב: אני לא אוהב את ארצי כפי שהיא. אני כן אוהב אותה כפי שהצטיירה בעיני רוחם של האבות המייסדים, כפי שניסתה להיות, כפי שהיא צריכה ויכולה להיות; ואולי עוד תהיה, ואולי לא; אם תרצו.  אין לי ארץ אחרת, לבד מישראל אחרת. והיא מספיק חשובה לי כדי להיאבק עליה, כדי לשמור נפשה." 

 פיני נחמני ממזרע עם נערי המכינות
הנוער שמילא את מבואת האולם ביפעת איננו חתך מיצג של הדור הזה אבל הוא התקווה היחידה אולי שיש לנו לחזונו של שריד, לדרכו של רבין. הם ישבו רכונים זה אל זה, קשובים זו אל דבריה של זו, מנסים לתת במילים עולם ערכים, דעות ומחשבות שיש להם על הארץ שלהם.  

חברי מכינת החלוץ הנחו את המעגלים ולמרות הצפיפות המבורכת ומקשה היתה בחלל המקום אוירה מחברת, מפרגנת ומעצימה. הנוער הזה הוא נוער חושב, נוער לומד, נוער פועל. 

דני זמירבהמשך הערב דיבר דני זמיר על הקמת מכינת רבין ועל תופעת המכינות בכללה,  רונית לב ארי סיפרה את מסלול חייה, שזרה בו את המפגשים שהיו לה לאורכם עם משפחת רבין והביאה את סיפור ההקמה של בית רות. עיסוקה של רונית באלימות הבאה מבית יש בה כשלעצמה הידהוד לרצחרונית לב ארי שקטע את מסלול חיו של יצחק רבין ואת חלום השלום של השמאל בישראל  ב04 בנובמבר 1995.

עדי אלטשולר בסיפורה האישי הורידה את רף הגיל למחוללי ההפיכות והדגימה איך נערה רגישה ואכפתית הופכת ילד נכה למורה לחיים ודרך ההתקשרות האישית אליו יוזמת תנועת נוער ייחודית המצילה מבדידות חברתית מאות ואלפי בני נוער בעלי נכויות.
עדי אלטשולר 
אורן גלנץ

אורן גלנץ
שעלה אחרי עדי הדגים למאזיניו שעשיית הטוב לא חייבת להיות מנותקת מן העולם העיסקי. חברת By The



People אותה יזם מכשירה אנשי הייטק מבוגרים לעצמאות עיסקית וכלכלית ובמקביל מהווה צינור הכשרה והשמה לבעלי נכויות ומוגבלויות שונות. אורן דיבר גם אל הנוער על הצורך בגמישות מחשבתית בתחומי התעסוקה. העולם משתנה בקצב רב הוא אמר ועלינו להתאים את עצמינו לשינויים הרבים. לקראת סוף דבריו הוא שם אל מולינו את המושג "לעשות טוב" שפשטותו מאפשרת לכל אחת ואחד מאיתנו לחפש מהו המקום בו אנו יכולים פשוט לעשות טוב, לתת ערך חברתי למעשינו גם אם הערך החברתי איננו עומד בנפרד מעשיה עיסקית וכלכלית. "זה נורא פשוט!" הוא אמר.
זאת ועוד

חמישה שירים ליוו את הערב שזורים בדברי הדוברים, מתכתבים במילותיהם עם מה שנאמר. חמישה שירים ונעימה אחת -שלא הוקלטה - נעימת "יך אלם הרוח" בה ליווה יחיעם באקורדיאונו את מצגת התמונות של רבין ז"ל.

לכל ביצועי ותמונות הערב, לחצו.
זאת ועוד...

ליקטתי תגובות ראשוניות לערב:
* כשעדית התקשרה והציעה לי להנחות את "ערב רבין", לא התלבטתי ואמרתי ישר כן!
למה לא? גם מחמיא, והתנסויות חדשות תמיד מסקרנות אותי; זו הזדמנות פז לצאת מן הבית ולהתאוורר מהזאטוט ומזוטות השגרה, לפגוש בחברי "ניגון הלב" והעמק כולו שאני כ"כ אוהבת, ולהתבשם שוב מניחוחות הערבים מהסוג שדומים למה שמותירים אחריהם אצלי מדי שנה, ערבי התרבות העברית.
עדי וכפיר ז"לכמו אחרי סרט טוב או ספר טוב, כשקמים בבוקר "עוד הולכת איתי" ההשראה שלא מתקררת, מארבעת הדוברים ומהתמהיל האומנותי כולו, ש"נתפר" כמו תמיד באופן המשובח ביותר. 
השאירו עלי את חותמם במיוחד אורן גלנץ ועדי אלטשולר, אבל אני רוצה להתייחס למה שעדי טלטלה אצלי באותן דקות שעברו כ"כ מהר. 

כ"כ צעירה הייתה אז - כשחלמה והשפיעה על אחד, שהפך להשפעה על רבים, והכי צעירה היום מבין הדוברים שהוזמנו - גם היחידה שביקשה לדבר לא מאחורי פודיום ובלי צלילי הגברה. ומי בכלל צריך מקרופון? עדי רכשה את ליבי במהירות הבזק, כשהגבירה את הצלילים של חמלה, ושל מה זה לדעת לאהוב. לאהוב באמת. כ"כ הרבה פעמים הזכירה את כפיר. עד שכבר התאהבתי בו בעצמי. ובתשוקה הזו שלה היא הדביקה אחרים, וחצתה את גבולות המשפחה של כפיר, וחלחלה אמונה ברבים ואת שליחותה הלאה... זה מה שהותיר אצלי "ערב חלומות להוריש", הרחק מאותו הערב ההוא שידעתי עליו כ"ערב רבין".
האם נדע לאהוב באמת? האם הכול בר תיקון במהלך שנראה כה פשוט וקל?
אושרית רז, מנחת הערב


* הערב היה מרשים וקסום אנשים מעניינים וכרגיל עם כל הקסם והטוב שהוגש הותיר טעם של איזה אנשים נהדרים יש לאורך הדרך. זהבה נבט


* השנה הייתי לראשונה, מגיע בעקבות המלצתה של הגר שהם אשר בשנה שעברה התרגשה עד כלות. הערב היה מכובד, התנהל בזרימה, תוך מינונים נכונים של שירה וניגון מופלאים, ללא דברת מיותרת. אין חולק שעדי אלטשולר סחטה וריגשה יותר מהאחרים.... הפריע לי מיעוט הקהל, חסרונם של פרצופים בני 40-50 מהעמק, היעדרו של נוער עמק יזרעאל שכל הזמן מדברים בשבחו אבל אינו נמצא כאשר צריך. היכן היו המדבי"ם? תנועות הנוער? לקראת שנה הבאה, אולי כדאי לשנות במעט הפורמט- לקצץ בדוברים, להגדיל את קבוצות השיח של לפני ואחרי. וחוצימזה המפיקה היא תותחית ידועה! תודה! ניר שגב [אין קשר משפחתי]

* עדיתי, רק  כמה מילים, לפני שמתקררת ההתרגשות שהשארת לכולנו בלב.המינון היה מדוייק: הנחייה מצויינת(איזו יפה הבחורה הזו...),(רחלי קריינית נפלאה) הדוברים-האורחים, השירה, הנגנים, ואהבתי מאד את התפאורה ליד דוכן המיקרופון.בקיצור - מופת.צריך היה לשכפל את הערב הזה, לכל עם ישראל. רציתי להישאר עוד ועוד, אבל ככה זה כשבאים בקבוצה....מוכרחים. ציפי בנציון

*
דוברת המועצה אשר הקריאה בפתיחת הערב את מה שכתב ביני תלמי כתבה בעמוד המועצה: 
 ערב חלומות להוריש שהתקיים ביום חמישי האחרון, היה מופת של דיוק ורגש - ארבעת הדוברים המרתקים, ריגשו את הקהל כשסיפרו על עשייתם החברתית - בשילוב המוסיקה המצויינת, יצא כל מי שהגיע לערב בתחושה של התרוממות רוח, השראה והודיה על החוויה - תודה לקהילת ניגון הלב ומחלקת התרבות של המועצה, לכל שותפי הערב ולכל מי שהתאמץ והגיע.  רחלי אבידוב

* לא אוכל שלא לציין ראשית, את המנחה שידעה לטוות את החוט בין הקטעים, כך שהפכו ליחידה אחת - נבון, קצר ומתאים, ובזה הפכה את הערב לרצף מרגש וסוחף.
אלא שאני כבר יודע את דרכה של עידית... ואין אפס. ערב כזה לזכרו של רבין לא יכולים להוציא ממנו יותר מאשר היה כאן, ועידית... פספוס גדול להנהלת פסטיבל ישראל...
אני כואב מאוד את תושבי המועצה שלנו - וכך גם את חברי הרבים בסביבה, שבחום והתלהבות עודדתי אותם לבוא ולחוות משהו אחר - שיוציאם מעשיית היום-יום ולא יעזוב אותם ימים רבים אחר כך... רציתי, הזמנתי, אך אף לא אחד קם מהכורסא!!!!!!
בשיחה שלאחר הערב עם בת הזוג שלי, שאינה תושבת העמק, שמעתי הרבה התפעמות והתרשמות בדרך בניית הערב, זרימתו והאנשים המיוחדים שפגשנו ושכן, ערב כה איכותי ומרגש... לא חווים כל יום.
לו לי היה דבר להחליט, לא הייתי יודע להרים בחירה טובה מזו  ... אולם יפעת - בערב כזה, אמור היה להיות  מ פ ו צ ץ !!!!!!!!!!!!! ולו רק כי מה שהרימו מעטים (אך מאוד מאוד איכותיים) נתפקשש עקב בורות ודעות קדומות - גם אם זה היה ערב לזכרו של רבין.
וממני, המון אהבה ושמחה על כי כאלו כמוכם יש בעמק הזה, משנים ומשדרגים את השגרה.
נחום אברמוביץ

אם יש גם לכם מה להגיד, אל תהססו, שלחו טלגרמה.  













to top
תגובות
שם:
כתובת מייל:
captcha
לשליחת טלגרמה
‏Always great to read what you've been up to. sorry to have missed your event and we look forward to being at Nigun Halev in June Hadar ‏Hadar Dohn ‏@ 04 Nov 2013 23:32
‏עידית היקרה, קראתי הכול בהתרגשות רבה מבלי לפסוח למרות הסקרנות. האזנתי בשלווה וברטט לשרים את המנגינות. לא הייתי שם לכן נאחזתי בתגובות אלו שחוו. תודה על השיתוף. בגאווה רבה העברתי הלאה כי אכן – יש תקווה במקום שמתרחשים דברים כאלה... ת ו ד ה ! חנה ‏חנה אבני ‏@ 04 Nov 2013 19:23