במסגרת "תרגילים בהשראה", קורס כתיבה בהנחיית המשוררת Maya Tevet Dayan , קיבלנו משימה לכתיבת מכתב. הנה המכתב. געגוע לאישה יקרה שהייתה לי לחברה מגיל 90 ועד מותה והיא בת 97 -

אוה אהובה,
שלוש שנים עברו מאז הלכת מפה לשם, ולא עובר לי הגעגוע לנוכחותך.
חברה נאמנה היית לא רק שלי אלא של רבים אחרים, ובכל זאת בכל פעם שהצגת אותי, בקול הצלול שלך כ- "חברה שלי, עדית" (בעין מודגשת) נרעדתי, הסמקתי מעט ושמיכה חמה ורכה של אושר כיסתה את גופי. כי למרות חמישים השנים שהפרידו ביננו, באמת נהגנו כחברות. נכון??

זוכרת איך הייתי באה לאסוף אותך בחניית הקיבוץ עם הג'יפ הכבד והגבוה ואת 'רק' בת תשעים פלוס , מטר ארבעים וחמש בקושי, שולחת יד אל מעל הדלת תופסת בידית ומניפה עצמך למושב כאתלטית מיומנת. ישובה על מושב הרכב עוד בטרם הקפתי אותו נחפזת אלייך, "לא צריך עזרה" היית מצהירה בגאוה. וכך היינו יוצאות לנו לבילוי שתמיד כלל מסעדה. למרות הסוציאליזים החברתי שהיה המצפן של חייך, ידעת להעריך חיים. תמיד הזמנו מנת שרימפס..." כי את זה לא מגישים בחדר האוכל" היית אומרת בחיוך. 

את זוכרת אוה את הפעם ההיא שהלכנו עם נאוה למקום בחיפה שמגיש רק מאכלי שרימפס, אינני זוכרת את שמו אבל בטח קראו לו "בית השרימפס" ואנשים בקשו להצטלם איתך?
בת כמה היית אז?
תשעים וחמש כבר??
היא סבתא שלך? שאלו אותי כאילו את לא שם,
ואת ענית בגאווה, "אנחנו חברות!" והזקפת גבך הדק.

בשל עבודות בכביש הוסטה הכניסה לבית הקברות בו קברו אותך לצד משה ואינני יודעת איך לבקרך עוד, אבל את כנראה לא צריכה אותי שם. את באה אלי ללא התראה מוקדמת, יודעת שאת תמיד רצויה. לפעמים את רק צפה ומיד נעלמת ויש זכרונות ומחשבות שאינן מרפות. חשבתי לעצמי, למשל, כמה היית אוהבת את אופנת הליפטיק האדום. כן, יש עכשיו שיפתון כזה שלא יורד ולא נמרח, מאמינה??? את, שכל-כך הקפדת עליו וחידשת אותו כשאיש לא הבחין היית יכולה להיות ממש פרזנטורית, נו... זה כמו דוגמנית רק יותר טוב ...אני רואה אותך בדמיוני, יושבת לך כמו אצילה יוגוסלבית במעיל הצמר הבהיר, משקפי השמש הכהות והליפסטיק האדום כדם מצייר במדוייק את קו שפתייך שידעו כל כך הרבה מילים, כאבים ושתיקות. "אני לא הסכמתי לחתום שראדה היה בוגד", חזרת ואמרת כל השנים, "ואינני מתחרטת למרות העוול שקרה לטיאנה בתי, למרות הכעס שהיה לה אלי כל השנים" והוספת "אבל עכשיו היא מבינה".

תגידי אוה, איך זה להיות שם בשמיים עם שניהם? אתם ישנים ביחד? ראדה את ומשה מכורבלים בסיפור חיים אחד, באהבות ניפרדות שהשתלבו למטה, נפרדו וחוברו מחדש? ספרי לי, אני "מתה" לדעת... אכין לך גם שרימפס עם שום, חמאה ומעט יין לבן, בעצם אכין לשלושתכם אם תרצי, הגיע הזמן שאפגוש גם אותם, לא???

אוהבת אותך אווצ'קה שלי, מתגעגעת הרבה
מחזיקה אותך בזכרוני, בליבי בחיי. 
חברה שלך, עדית

03/2019