בוקר שקט הבוקר. אין טילים ואין אזעקות ואפילו הטייסים נדמה שנחים.  ערב החג שעמד על סף ביטול בכל יום בשבוע שעבר, נחגג אצלינו בהרכב נאה ושמח וכולם הגיעו ושבו לביתם בביטחה.  עצמנו עיניים לכמה שעות מכמות הנרצחים העולה בפיגוע ביפו ומהכאב והדאגה על החיילים הצעירים שנהרגו וניפצעו בלבנון, והשתמשנו בנורמליות של ארוחת ערב החג המשפחתית כחומר מאלחש. 

אֵיךְ עוֹבֵר הַזְּמַן
כְּשֶׁחָשַׁבְתְּ שֶׁיְּחַלְּצוּ אוֹתָךְ מִזְּמַן
וְהַיָּמִים וְהַיָּמִים וְהַיָּמִים
וֶאֱלוֹהִים אַדִּירִים... כַּמָּה זְמַן!

הִתְפַּשְּׁטוּת יְעִילָה, נֶחֱרֶצֶת, 
סֵדֶר קָבוּעַ, הַיָּדַיִם בְּאוֹטוֹמָט, יוֹדְעוֹת אֶת הַמַּסְלוּל
וְהַמַּחֲשָׁבוֹת מְרַחֲפוֹת לִמְחוֹזוֹת אֲחֵרִים -

עבודת האמנות של  Eisa Baddour הקפריסאי מצליחה להכיל את שלושת המובנים של המילה Waste ולהעביר מסר המתיחס לתופעת הפליטים המנסים לחצות את הים התכון כבר משנת 1970, בנסיון נואש לבנות לעצמם חיים חדשים, ומוצאים עצמם מושלכים, כאותם גזרי עץ אסופים, אל החוף.

רגע לפני חגיגות השנתיים לבית החיפאי אני מרגישה שסגרתי מעגל עם החזון שלי, עם המחשבות שהתחילו את מסע העיצוב של הבית ולא חשבתי ששרדו בתוצאה הסופית. יש משהו מצמרר כשמישהו קורא בנשמתך כמו בספר פתוח, יש משהו מסעיר כשהמישהו הזה נמצא, לכאורה, מהצד השני של מתרס חיינו המפורזים בארץ הזאת.

תגידי, בושרה מזאריב שאלה אותי, למדת צילום? לא! עניתי והוספתי בחיוך, אחי למד. רק בבית, כשעברתי על התמונות, ממיינת, מתקנת, חותכת... הבנתי:

כשאנו עורכים סדר בביתנו, אני מנסה לבחור לערב החג נושא מוביל, סוג של תמה מרכזית. רעיון שאימצתי כשלמדתי אי אז לפני עשור ב"תהודה", תכנית שהייתה בית מדרש יהודי-חברתי.

אנחנו, החילונים, המקיימים את מצוות "ליל הסדר", טובעים בשלל החומרים שההגדה מביאה ובשפתה המורכבת. תמה מרכזית עוזרת במיון אותם חלקים שיוקראו ובעיקר מאפשרת לשחרר את אלו שאפשר הפעם לעבור את החג בלעדייהם. 
והשנה?

לקום לנצחון של נטע ברזילי מרגש אותי עד דמעות, ולא כביטוי. הביצוע אתמול היה מעולה. בתוך השיממון והצפוי באה בחורה צעירה שהזכירה לי את כל השנים בהם הרגשתי "שמנה",

אוהבת אותה! מהרגע הראשון שעיני נעצרה על המסך שהיה מלא בנוכחותה הפורצת הבנתי שיש פה אשה צעירה שהולכת עם האמת שלה, עם התשוקות והאהבות שלה. אשה צעירה שלא מפחדת ממה יגידו ואיך תתפס ובעיקר מוכשרתתת באופן בלתי סביר בעליל. זו לא חייבת להיות המוסיקה שאני אוהבת וגם לא סגנון הלבוש [למרות שחלק מתכשיטי הקליפ הם של ידידי האהוב גיא גיל] ונכון שהשיר באנגלית, אבל נטע עושה פה מה שהיא יודעת לעשות בכל הרבדים שקליפ מוזיקלי מציג: היא שרה, היא מנגנת [לופר? וואט דה פאק איז לופר??], היא רוקדת, היא מארחת נשים צעירות ומוכשרות [כולל הרקדנית הנפלאה מהראליטי המקביל] והיא סקסית וחצופה וממזרתה ובוטה ועדינה וחזקה ושברירית ואף אחד, באמת אף אחד לא יקרא לה "בובה"!
שאפו נטע! ובהצלחה!!!