"תגידי, איזה משמעות יש להתנדבות שאנחנו עושים פה?" שאלה והביטה בי בעיניים פעורות " כולנו ילדים, רק בני עשרים וקצת, באנו לחצי שנה ואחר כך סביר שלא נראה אותם לעולם" הוסיפה בעצב. חצי שנה של התנדבות עם ילדי רחוב ונוער עיוור בגונדר שבאתיופיה. 

" ערך הוא מושג חמקמק" עניתי מהוהרת "לפעמים רק העובדה שראית אותם, ששמעת את מה שסיפרו וליטפת את ראשם נתן אישוש למאבק ההישרדות שלהם. וכן, אני חושבת שיש משמעות וערך להתנדבות שלכם גם אם היא קצרה בזמן ומשאבים".

גברים, לכו להיבדק: הקמפיין הייחודי להעלאת המודעות לסרטן השד. הדס בן ארצי, שחקנית יוצרת ובן זוגה הצלם אריק רובין, יצאו בקמפיין משלהם, חשוב מאין כמותו, שמציג את חשיבות הנושא בזווית אחרת. 

כשסגנית נשיא הקרן החדשה בארה"ב, ליבי לנקינסקי פנתה לברק הימן בבקשה ליצור קטע קצר של כמה דקות על/עם אקטיביסטים מקומיים שהקרן תומכת בפעילות שלהם, לכבוד האירוע השנתי של הקרן, הוא ניסה לחשוב על קונספט מפתיע. וזה מה שיצא לו מהלב - 

סדרה של אמרי דקל-קדוש, המביאה ללב ליבו של המיינסטרים שישה סיפורים על שישה א.נשים מרגשים עם שש """מחלות נפש""" בסיפור אחד מורכב ומטורף של החיים כמתמודד נפש בישראל של 2020.

"אני חושב שלנו, בתור חברה, מאוד קל למתוח קו ברור בין אנשים "נורמליים', כביכול, לבין המתמודדים. כי זה משהו שהוא לא מוכר ולכן הוא תמיד מפחיד, זאת הנטייה הטבעית של בני האדם. אבל דווקא בתקופה הזאת של ה'קורונה', כשאנשים נשארים בבית ופתאום החרדות עולות והדיכאון מגיע, וצצים כל מיני דברים מאוד-מאוד קשים. אז יש בזה משהו שפותח את הלב, ואנשים פתאום פתוחים יותר לשמוע על מתמודדים במצבים קיצוניים יותר. אני חושב שברמת הזמן שלנו בעולם, אנחנו היום דווקא סבלניים יותר ויש יותר מקום לשמוע ולנפץ יחד את הסטיגמות. כולי תקווה שאנשים שיראו את הסדרה היא תיגע בהם ותרגש אותם, והם יצליחו לראות את האנשים מבעד לכל ה'טייטלים' המפוצצים האלה. ולהבין שהמתמודדים הם בדיוק כמו כל אחת ואחד מאיתנו, הם פשוט חווים דברים מסוימים בווליום גבוה יותר" אמר אמרי בראיון ל"כאן דרום"

מצורפים 3/6 פרקים מתוך הסדרה שהופקה לכאן11 -

אסופה של מחשבות בעניין סגר, הסגר ומחנק -

1. ראיתי השבוע בפעם השנייה את תכנית הדגל "הזמר במסכה" ואז זה הכה בי... זה אני, את, אתה, אנחנו שם בפנים, בתוך התחפושת המפוארת הזאת של תרנגול, שפירית, פלאפל או מלפפון חמוץ. אוסף רמזים איזוטריים מחיינו שלפני, העמדה ארוויזיונית ובמרכזה אנחנו מפזזים, מנסים לשיר כאילו אין היום ולא יהיה מחר, כאילו יש לנו אויר שם בפנים, כאילו מישהו בחוץ יעריך את המאמץ האחרון שלנו ויצעק, כמו אופירה, "הוא לא זמר, הוא לא זמר, אבל הוא רוצה נורא..."

וזה לא שאני לא מודעת לבלגן הפוליטי, החברתי והאקלימי בחוץ אבל אני מאמינה בהפרדות, לפעמיים, כשאין ברירה. ציטוט שנפל מקיר הציטטות שלי, נתן לי את הדחיפה לנסח את הדברים הבאים -

החג הזה, בשמותיו השונים, ומצוותיו המשונים [משונות?] מתאים לעכשיו כמו כפפה חד פעמית תכולה ליד רחוצה :)
"השתגעת?!" תגידו ודאי " זה הכי לא שייך, על מה את מדברת, בחיי?!?"
אז תראו מה חשבתי -

בימים אלו, אביב 2020, העולם נכנס לטרפת סביב וירוס הקורונה. ים של פרשנים ומסבירים והמון "ידענים" המשתפים בחכמתם את כל מי שרוצה לשמוע או לקרוא. מתוך כל הבליל הזה שלפתי את המומחית הזאת, Alanna Shaikh, בהרצאת TED בת פחות מ-17 דקות. אלנה, מומחית לבריאות עולמית אולי לא חידשה לי המון אבל עשתה לי סדר בהבנה הבסיסית והבנה טובה יותר של המציאות העכשוית והעתידית גם אם התמונה שהיא מציירת איננה אופטימית.

בכל ערב שבת -מזה שנים רבות מאוד- משחקת משפחתינו המורחבת בסבב "מה היה לי טוב השבוע?"
רגע אחרי שסיימנו לאכול ולפני פינוי כלי האוכל והמזון מהשולחן מכריזים "הסבב מתחיל"!
לסבב מנחה קבוע שבאופן אקראי פונה לסובבי השולחן ומפנה אליו את השאלה. "תחשבו מראש" הוא מזכיר ומזהיר את החבורה בכל פעם "שלא תתקעו את הסבב".
 
כללי המשחק נוקשים! על הדובר לשתף בדבר אחד בלבד, לא פחות ולא יותר. מנחה הסבב נאות לפרקים לאפשר שני סיפורים ובחריגות קיצונית אפילו שלושה אבל לעולם, לעולם, לא ישוחרר מי מאיתנו מהדרישה למצוא ולו דבר אחד טוב מהשבוע שחלף.

הייתי רוצה להזמין אתכן ואתכם חבריי הוירטואליים, בתקופה מבלבלת, מוזרה ומלחיצה זו, לשחק איתי!

"אלונה" הוא בית-הקפה של קהילת אלון הגליל. כל עובדיו מתנדבים ותוצרתו מקומית, המחירים שווים לכל כיס ורוחו רוח אנשי עמק יזרעאל הגליליים. כל רווחי המקום מועברים למיזמים חברתיים מחוץ לישוב. זהו חלקינו בתרבות בתי-הקפה בארץ, ותרומתינו לחברה ישראלית טובה, שיוויונית, אנושית וחומלת.