בתור משהי שאיננה שכירה כבר שנים רבות חוויית הפיטורין אמורה היתה להיות זרה לי. איך אפשר להיות מפוטרת כשאינך שכירה? או, זהו, שכן. מסתבר שהאפשרות לגרום ללקוחה תחושת פיטורין קיימת גם במרחב העסקי הציבורי.
מעמד פיטורין 01 - שנת 2019 הייתה השנה בה החלטתי לחפש השקעה נדלנית בחיפה. לא ידעתי בדיוק מה אני מחפשת וגם לא מה הסכום שאהיה מוכנה להשקיע בנכס אבל קיוויתי שכשיגיע הנכס הנכון, אדע. היום, כשאני מקבלת טלפונים ופניות לעזור לאנשים למצוא נכס להשקעה בחיפה כמי ש"עשתה את זה!" אני נזכרת בתחושת הבלבול שליוותה את חיפושי הממושכים. בשלב מסויים בהליך הרגשתי שלמתווך, איש מקסים איתו הייתי ביחסים חבריים ממש, נמאס מממני, מזאת ש"לא יודעת מה היא רוצה ומשגעת אותו" הוא פשוט... פיטר אותי! התחושה הייתה מוזרה.
לקח לי זמן למצוא את המתווך הבא שהיה סבלני ונינוח. גם אם לא הבין או הזדהה עם הבלבול שלי, הוא נתן לו מקום של כבוד ואיפשר לי לעשות את מסע החיפוש בקצב שלי. מיותר לציין שהנכס שקניתי עלה פי שניים מהתקציב שהגדרתי וכך, בהתאמה, חלקו של המתווך.
מעמד פיטורין 02 - התרחש באחד הימים האחרונים. בעל מכבסה, המקסים והמתוק [!] שבשרותי הכביסה שלו נעזרתי מיומי הראשון בחיפה, פיטר אותי או ליתר דיוק אמר לי "זה לא את, זה אני..." בהודעת ווצאפ שלא השאירה אפילו פתח או סדק להמשך עבודה משותפת.
שנתיים וחצי בהם הוא אסף כביסה מלוכלת והחזיר נקיים את המצעים והמגבות מהבית בחיפה נסתיימו באבחת send אחד. ולמה? שאלתן.ם, בגלל שתי הצעות לשיפור שהבעתי בזמן האחרון, האחת נגעה לאפשרות לנער, ולמתוח את המצעים לפני קיפולם והשניה הייתה הצעה לבדוק מה בתוף המכונה מסמן את כל המצעים הלבנים והמגבות הלבנות במתכתיות אפורה.
ושלא תטעו, כשהבחנתי שכל המגבות הפכו אפורות בפינות לא תבעתי ממנו פיצוי אלא הלכתי לרכוש חדשות מתוך הבנה עמוקה לקשיי ההשרדות של עסק קטן והידיעה ש- Shit happens !
ובשפה רהוטה ומכילה הוא ענה לי -
"כפי שציינתי בעבר, הרצונות שלך וכל ההערות הנגזרות מהם לגיטימיים לחלוטין. אנו פשוט לא מסוגלים לעמוד בזה, ולכן נפסיק את ההתקשרות בפן הזה. מודה לך על האמון שרחשת לנו, שיהיה המון בהצלחה "
----------
ההרגשה לא נעימה. פיטורין זה דבר כואב ובעיקר מבלבל - שאלות כמו מה עכשיו? ומה המקום הבא? וגם למה אני? איפה טעיתי ומה עשיתי לא נכון? ובעיקר ההלקאה העצמית, אובדן הבטחון והאומץ [בלשונה של אנבלה שקד] שגורמים לי לחשוב שאולי, רק אולי, אני לא מוצלחת בתור לקוחה?!?
לקח לי זמן למצוא את המתווך הבא שהיה סבלני ונינוח. גם אם לא הבין או הזדהה עם הבלבול שלי, הוא נתן לו מקום של כבוד ואיפשר לי לעשות את מסע החיפוש בקצב שלי. מיותר לציין שהנכס שקניתי עלה פי שניים מהתקציב שהגדרתי וכך, בהתאמה, חלקו של המתווך.
מעמד פיטורין 02 - התרחש באחד הימים האחרונים. בעל מכבסה, המקסים והמתוק [!] שבשרותי הכביסה שלו נעזרתי מיומי הראשון בחיפה, פיטר אותי או ליתר דיוק אמר לי "זה לא את, זה אני..." בהודעת ווצאפ שלא השאירה אפילו פתח או סדק להמשך עבודה משותפת.
שנתיים וחצי בהם הוא אסף כביסה מלוכלת והחזיר נקיים את המצעים והמגבות מהבית בחיפה נסתיימו באבחת send אחד. ולמה? שאלתן.ם, בגלל שתי הצעות לשיפור שהבעתי בזמן האחרון, האחת נגעה לאפשרות לנער, ולמתוח את המצעים לפני קיפולם והשניה הייתה הצעה לבדוק מה בתוף המכונה מסמן את כל המצעים הלבנים והמגבות הלבנות במתכתיות אפורה.
ושלא תטעו, כשהבחנתי שכל המגבות הפכו אפורות בפינות לא תבעתי ממנו פיצוי אלא הלכתי לרכוש חדשות מתוך הבנה עמוקה לקשיי ההשרדות של עסק קטן והידיעה ש- Shit happens !
ובשפה רהוטה ומכילה הוא ענה לי -
"כפי שציינתי בעבר, הרצונות שלך וכל ההערות הנגזרות מהם לגיטימיים לחלוטין. אנו פשוט לא מסוגלים לעמוד בזה, ולכן נפסיק את ההתקשרות בפן הזה. מודה לך על האמון שרחשת לנו, שיהיה המון בהצלחה "
----------
ההרגשה לא נעימה. פיטורין זה דבר כואב ובעיקר מבלבל - שאלות כמו מה עכשיו? ומה המקום הבא? וגם למה אני? איפה טעיתי ומה עשיתי לא נכון? ובעיקר ההלקאה העצמית, אובדן הבטחון והאומץ [בלשונה של אנבלה שקד] שגורמים לי לחשוב שאולי, רק אולי, אני לא מוצלחת בתור לקוחה?!?