וואי, איך אנחנו נאחזים בסופה של שנה, כמה אנחנו משוועים לתחילתה של החדשה. ואפילו היא השנה האזרחית, הנוצרית, שנה הנספרת מהולדתו של ישוע אבי הנצרות, אפילו עליה אנו סומכים, אולי אפילו ניתלים, שתביא את השינוי המיוחל. רק שתביא אותו כבר.

והשינוי המיוחל הזה, באופן פרדוקסלי, הוא שהעולם יחזור להיות כשהיה: שנוכל להסיר המסכות, להתחבק ולגעת באחרים ללא מורא, לפגוש את ההורים והסבים בלי להישמר, לטוס לרחבי העולם ולחזור בלי אימת בידוד ובעיקר, שלא נרגיש איום על שיגרת חיינו הישנה, המוכרת, הידועה, האהובה.

ומה אתם חושבים? מה הסיכוי ש-2021 המתחילה מחר בבוקר, תחזיר את גלגל חיינו לאחור?

קחו רגע של דימיון מודרך איתי ובואו נרחף מחוץ למסכי הזום ולקירות פינת העבודה, נעלה בדמיונינו מעל מציאות חיינו היומיומית העכשווית ונציץ - כמו בספר Zoom על העולם. 

כלכך הרבה עצב ואובדן בלי יריית רובה אחת. עולם שאיבד את הגלובליות ופורז שוב למדינות לאום המתמודדות כל אחת בדרכים משלה עם אסונותיה ובדידותה, שכירים שלא יודעים אם יחזרו לעבודה, עסקים רבים שנסגרו ויסגרו וישאירו אחריהם משפחות שלמות ללא פרנסה, מבוגרים וקשישים בבדידות מזהירה, ילדים שגדלו במיעוט מגע השנה ולמדו מול מסך ועוד מסך ועוד מסך, הררים של פלסטיק משימוש בכלים חד-פעמיים רגע אחרי שהמודעות לנזק שבהם הייתה בכיוון עליה - מציפים כל מקום. עולם שחיי בחרדה. חרדה מאוייב בלתי נראה, ממחלה קטלנית שחונקת א.נשים למוות. 

מחר בבוקר, כשתיכנס 2021, היא תמעד בפתח מכף הרגל המושטת של 2020, ומריצפת העולם, תציץ בתורי האנשים המתחסנים, תרים ראשה ותנסה לקום ולהרים איתה עולם אנושי מבולבל ודואב.

היא לא תוכל לעשות זאת לבדה, בלעדינו. היא לא תוכל לעשות זאת אם אנחנו לא נניע את כנפי העשייה, נאמץ חשיבה חיובית ואופטימית, נרים את העיניים ונראה את משפחתינו, שכנינו, בני עמינו והעולם ונשאף בכוח משותף להתרומם מהחול הטובעני בתוכו אנו מדשדשים מזה שנה. היא לא תוכל לעשות זאת אם נמשיך ליחל לעולם שהכרנו.

"ברוכים הבאים לעולם החדש" היא תלחש ותוסיף "בואו, בואו נבנה אותו יחד!"


31/12/2020

אפשר להציץ גם ב-
* שמחות קטנות בימי הקורונה
* הבחירה באושר