תשע"ח
בוקר.
קרירות מטעה שתתחלף עוד רגע בחום יולי-אוגוסט למרות שכבר עברנו את מחצית ספטמבר.
הציפרים בחוץ מצייצות כמו בכל בוקר, לא ערות לשונות הבוקר הזה, בוקר אחרון של תשע"ז.
קרירות מטעה שתתחלף עוד רגע בחום יולי-אוגוסט למרות שכבר עברנו את מחצית ספטמבר.
הציפרים בחוץ מצייצות כמו בכל בוקר, לא ערות לשונות הבוקר הזה, בוקר אחרון של תשע"ז.
ואני נתקעת עם השאלה - מה צריכה שנה כדי להחשב "טובה"?
התשובות הראשונות, לפחות אצלי בראש, הן על דרך השלילה: מה לא!
מלחמה / "שנה טובה היא שנה ללא מלחמה" אני עונה לעצמי וקצת מתביישת להודות שהתכוונתי "ללא מלחמה בבית" שכן מלחמות יש בעולם בכל רגע נתון. אפילו כאן מעבר לגבול הצפוני שלנו, במרחק הושטת יד...המלחמה המחרידה בסוריה שהציפה השנה בצילומים קורעי לב, ואני.. אני חושבת רק על הבית שלי, שלנו, ומתפללת לשקט.
סדרת צילומים מבויימים של האמנית האירנית Gohar Dashti, שחייה ומצלמת בטהרן, מקצינה את המושג "שיגרת המלחמה" עימה חיו רבים בעולם גם בשנה החולפת. זוג צעיר חי חיי יומיום בתוך אזור קרבות לכאורה. אהבתי גם את המסרים המגדריים המובלעים כשהאשה היא זו שיושבת עם הלפטופ שלה ושניהם תולים יחד כביסה, חיתולי בד של תינוקות, על גדרות התיל.
גזענות \ " שנראה את האחר, את היופי שבמגוון". לאחרונה קראתי שיר של ערן צלגוב שמדבר על כך שפעם, כשהטלויזיה היתה בשחור-לבן, היה קל יותר להבדיל בין טוב לרע, להגדיר מי אוייב ומי ידיד למי אלחץ את היד ואזמין אל ביתי וממי להשמר. הדיכוטומיה הזו כבר לא עובדת לי כל-כך. ואני שמחה בכך!
רומא, לילה אחרון של חופשה. מפגש אקראי עם משפחה מורחבת של פליטים מסנגל, הביא לערב חם ומצחיק - תופסת בין הילדים ומסחר ושברי שיחה בין המבוגרים. בסופו וללא כל הכנה מוקדמת, שאלה אותי הבחורה הסנגלית: "אז, איך אצלכם? יקבלו אותנו? יש קהילה סנגלית?" ואני נשתלתי! מה אענה לה??
הנוכחות המוגברת, ברחובות ערי הבירה של אירופה בהם בקרתי השנה, של פליטים או מהגרי העבודה [שתי קטגוריות שונות שאני מערבבת פה בכוונה] חידדה לי כמה מורכבת הסוגייה אותה פתרה ישראל בגדרות תייל וחומות. עלה בדעתי שגם משפחתו של אבי הגיעה לצרפת כמהגרי עבודה או פליטים ממלחמת האזרחים שהתחוללה אז באלג'יריה והתערתה לחלוטין בין הפראנקים, הצרפתים. וזו של אימי היגרה לשם מפולין. אז מה בעצם ההבדל??
"חידלי!", אמרתי לעצמי "מה כן?? מה הדבר האחד שאם תקבלי ממנו יותר השנה תוכלי לסכמה כשנה טובה?
אז חשבתי...
וחשבתי...
ועוד קצת, חשבתי.
וזו תשובתי -
משמעות / היא המילה שלי לשנה הבאה.
אני מייחלת ליותר משמעות בחיי, בחיינו. החיפוש אחר משמעות מחייב כתנאי מוקדם הגברת התודעה למעשים לדיבורים לסביבה. ככל שאנו פועלים מתוך מודעות גבוהה יותר כך נימנע מעיסוק בקטנות ושטוחות ונחפש את העומק שיוצק אותה בכל דבר ועניין. אני מאחלת לעצמי, קודם כל לעצמי, שנה מלאת משמעות! שכן הדבר הטריקי עם משמעות הוא שאיננה באה אם אינך מחפשת אותה, מפתה אותה, מבקש/ת ממנה להכנס לחייך...
ומה אצלך, לעצמך, הברכה הכי ... ???
כתבו לי.
תשע"ח לטובה
20/09/2017
התשובות הראשונות, לפחות אצלי בראש, הן על דרך השלילה: מה לא!
מלחמה / "שנה טובה היא שנה ללא מלחמה" אני עונה לעצמי וקצת מתביישת להודות שהתכוונתי "ללא מלחמה בבית" שכן מלחמות יש בעולם בכל רגע נתון. אפילו כאן מעבר לגבול הצפוני שלנו, במרחק הושטת יד...המלחמה המחרידה בסוריה שהציפה השנה בצילומים קורעי לב, ואני.. אני חושבת רק על הבית שלי, שלנו, ומתפללת לשקט.
סדרת צילומים מבויימים של האמנית האירנית Gohar Dashti, שחייה ומצלמת בטהרן, מקצינה את המושג "שיגרת המלחמה" עימה חיו רבים בעולם גם בשנה החולפת. זוג צעיר חי חיי יומיום בתוך אזור קרבות לכאורה. אהבתי גם את המסרים המגדריים המובלעים כשהאשה היא זו שיושבת עם הלפטופ שלה ושניהם תולים יחד כביסה, חיתולי בד של תינוקות, על גדרות התיל.
גזענות \ " שנראה את האחר, את היופי שבמגוון". לאחרונה קראתי שיר של ערן צלגוב שמדבר על כך שפעם, כשהטלויזיה היתה בשחור-לבן, היה קל יותר להבדיל בין טוב לרע, להגדיר מי אוייב ומי ידיד למי אלחץ את היד ואזמין אל ביתי וממי להשמר. הדיכוטומיה הזו כבר לא עובדת לי כל-כך. ואני שמחה בכך!רומא, לילה אחרון של חופשה. מפגש אקראי עם משפחה מורחבת של פליטים מסנגל, הביא לערב חם ומצחיק - תופסת בין הילדים ומסחר ושברי שיחה בין המבוגרים. בסופו וללא כל הכנה מוקדמת, שאלה אותי הבחורה הסנגלית: "אז, איך אצלכם? יקבלו אותנו? יש קהילה סנגלית?" ואני נשתלתי! מה אענה לה??
הנוכחות המוגברת, ברחובות ערי הבירה של אירופה בהם בקרתי השנה, של פליטים או מהגרי העבודה [שתי קטגוריות שונות שאני מערבבת פה בכוונה] חידדה לי כמה מורכבת הסוגייה אותה פתרה ישראל בגדרות תייל וחומות. עלה בדעתי שגם משפחתו של אבי הגיעה לצרפת כמהגרי עבודה או פליטים ממלחמת האזרחים שהתחוללה אז באלג'יריה והתערתה לחלוטין בין הפראנקים, הצרפתים. וזו של אימי היגרה לשם מפולין. אז מה בעצם ההבדל??
"חידלי!", אמרתי לעצמי "מה כן?? מה הדבר האחד שאם תקבלי ממנו יותר השנה תוכלי לסכמה כשנה טובה?
אז חשבתי...
וחשבתי...
ועוד קצת, חשבתי.
וזו תשובתי -
משמעות / היא המילה שלי לשנה הבאה.
אני מייחלת ליותר משמעות בחיי, בחיינו. החיפוש אחר משמעות מחייב כתנאי מוקדם הגברת התודעה למעשים לדיבורים לסביבה. ככל שאנו פועלים מתוך מודעות גבוהה יותר כך נימנע מעיסוק בקטנות ושטוחות ונחפש את העומק שיוצק אותה בכל דבר ועניין. אני מאחלת לעצמי, קודם כל לעצמי, שנה מלאת משמעות! שכן הדבר הטריקי עם משמעות הוא שאיננה באה אם אינך מחפשת אותה, מפתה אותה, מבקש/ת ממנה להכנס לחייך...
ומה אצלך, לעצמך, הברכה הכי ... ???
כתבו לי.
תשע"ח לטובה
20/09/2017