וזה לא שאני לא מודעת לבלגן הפוליטי, החברתי והאקלימי בחוץ אבל אני מאמינה בהפרדות, לפעמיים, כשאין ברירה. ציטוט שנפל מקיר הציטטות שלי, נתן לי את הדחיפה לנסח את הדברים הבאים -

"... עלינו להקדיש הרבה יותר זמן ומאמצים לקדם דברים שקורים לטובה מלהתמודד עם דברים תקועים, כאלו שאינם עובדים... רוב הבעיות בחיים לא נפתרות על ידי תיקון פשוט"       
The Anathomy of peace

ניסיתי את זה השנה וואלה, עבד לי.
ניסיתי לקדם את מה שכן ולהקדיש פחות זמן לחפירה במה שפחות.
נכון. לא קל לראות את חצי הכוס המלאה כשמרחבי חיינו הומים ברעש נורא
והכל מצביעים כל הזמן על הכוסות הריקות, לא קל אבל מתגמל. 

חלק מהדברים הטובים שקרו השנה במרחב שלי היו:
- #חיפהשמריהולוין7, הבית שמחכה לארח אנשים, מופעים, שפיות ובשלנים, משררות וכותבים ושאר הפתעות
- לפני התפרצות הוירוס הספקתי למפות כמה אנשים שבחרו בי לעשות איתם מבע ממפית תודעה Mind Map Talk
- קפה אלונה שנולד בדיוק לפני שנה הכניס לחיי חדוות עשייה וגם אנשים מן הישוב שלא הייתי מכירה בדרך אחרת
- רגע לפני סוף השנה בחרה בי חברתי מרג'י ללוות אותה בתהליך עיצוב ביתה הפיזי ובעצם יצירת מרחב לזהותה המתחדשת  כאישה גרושה הפתוחה לפרק ב' בחייה.

כל הנ"ל הם מעשים שיש בהם אקטיביות, תזוזה ועשייה. אני מרגישה את הדברים בגוף: ימים של עשייה הם ימים טובים, אנרגטיים, מרוממי נפש. ולמרבית הפליאה אין הבדל בגוף בין עשייה למעני, לעשייה למען אחרים, בין כתיבה מוצלחת לנקיון וסדר שתכננתי מזמן. ברגע שאני ב- Doing כל המהות של ה-Being שלי מתרומם. 

ואם אינך בטוח.ה לגבי השנה שהייתה לך או זו שמתחילה, צרו קשר, נברר את העניין ביחד, נבין לעומק ונמפה, ככה...

27/9/2020