היא לא בחירה פשוטה. הבחירה באושר היא זכות שניתנת לכולנו, לא תמיד בקלות ובלי כאב, אבל מעטים מדי חופנים אותה. הבחירה באושר היא זו שמאפשר לנו לחיות בפנים ובחוץ בשקיפות. הבחירה באושר היא חמקמקה ודורשת תזכורות מתמידות מן הסביבה... רגע של חוסר תשומת לב והיא נעלמת, רגע של עיוורון ואני מפספסת את התיזכורות ששיקף לי היקום. בשבוע החולף הבחנתי בכמה וכמה תזכורות שכאלו...

חשבתי לשתף בהן:
התזכורת הראשונה יש בה עצב גדול וכאב עצום. מצאתי אותה במלותיו של אברהם בן ארי שספד לבנו עידו ז"ל שנרצח בפיגוע בשרונה באמרו - "עידו בני האהוב והיקר, במחוזות נורמליים לא מקובל שאבות קוברים את ילדיהם, אבל במקרה הזה התחלפו היוצרות, אב קובר את בנו ואין קשה מזה. מנהיגנו צריכים לפעול אסטרטגית ולא עם מנטרות ומילים מכובסות. אתמול הגיעו ראש הממשלה ושניים משריו, ושוב ישיבת קבינט, יקימו גדרות, לא יחזירו גופות. פתרונות אלה גורמים לסבל ולייאוש, דרוש פתרון ולא רק להגיד כל הזמן שאנו מושיטים יד לשלום או שאין פרטנר.    כבר 49 שנים אתם מנסים לפתור בשיטה טקטית וצריך פתרון אסטרטגי. היום זה בני וכאבי קשה מנשוא, חיי לא יהיו כשהיו, אנחנו לא רוצים נקמה, אנחנו רוצים פתרון. אין לנו ארץ אחרת והיא יקרה לנו. בני, נתגעגע אליך ותחסר לנו, אנחנו לא יודעים איך נמשיך, כולנו המומים, שפוכים וממוטטים. מבטיחים לשמור על מורשתך אבל לא בטוחים   שנצליח במקומך".

ברגע קשה שאין קשה ממנו בו אב קובר את בנו, את אבי נכדיו, ובמילים ספורות הוא מנסח את המסר הברור הז,  שאין בו אולי "אושר" אבל גם אין בו שינאה ונקמה ובמקומם יש בו קריאה לאופטימיות, לתיקווה, לפוטנציאל של אושר -



וחסר לי פה מאוד, בכרזה העוצמתית שמיהר מישהו לעצב, המשכו של המשפט - אין לנו ארץ אחרת והיא יקרה לנו.


תזכורת שנייה - התרחשה קודם לכן כשביליתי עם משפחתינו הקטנה ימים ספורים בפריז. יפה היא העיר הזאת אחת ואין שנייה לה. יפה ומלאת אוצרות תרבות, מבני פאר מופלאים, כנסיות עוצרות נשימה ומגדל אייפל אחד מתנשא מעל. כשהסתובבתי בה, ולא בפעם הראשונה, ליוו אותי ההתראות החמות מפיגועים שם. מחשבות עברו בי על הבחירה שלנו להיות מאושרים, להיות חופשיים, למרות הרוע הקשה שמכה בעולם. מחשבות על איך פעם בארץ היה מסוכן והיום...איפה לא?? הדברים עלו גם בשיחות עם בני משפחתי שחייהם שם ואינם יודעים איפה יחיו ילדיהם.

ובכל זאת, נמשיך לבקר את יופי היצירה האנושית כמו גם את יופי הטבע והבריאה. נמשיך לשבת בבתי קפה בתל-אביב, רמת ישי ופריז... נמשיך לחפון את הרגעים המופלאים של הביחד המשפחתי והאישי, נחפון ולא נרפה. כי זו הבחירה היחידה שלי, שלנו.


תזכורת שלישית, תזכרות אחרונה לקובץ זה הגיעה עם חיוך ענק ומואר של מישהי שהמחלה הארורה, כוכבת המחלות של המאה העשרים ואחת, מבקרת אותה שנית.
מייד עם סיומו של טקס שבועות בשדה אמרתי לה משהו... והיא ענתה, וחיוך עצום הציף את פניה היפות. אזני לא שמעו דבר וליבי נשאב וטבע בחיוך הרחב הזה שכל כולו אמר אושר ובחירה בחיים. ליבי נמלא ברגש אהבה ובתפילה להחלמתה.

שמחתי ששמתי לב לתזכורות האלו, ועוד כמה שלא העלתי כאן, והודתי על שאלו עזרו לי לחדד ולדייק את התובנה שאני, אני בוחרת באושר!



חג שמח, שבועות תשע"ן, 06/2016