בוקר שקט הבוקר. אין טילים ואין אזעקות ואפילו הטייסים נדמה שנחים. ערב החג שעמד על סף ביטול בכל יום בשבוע שעבר, נחגג אצלינו בהרכב נאה ושמח וכולם הגיעו ושבו לביתם בביטחה. עצמנו עיניים לכמה שעות מכמות הנרצחים העולה בפיגוע ביפו ומהכאב והדאגה על החיילים הצעירים שנהרגו וניפצעו בלבנון, והשתמשנו בנורמליות של ארוחת ערב החג המשפחתית כחומר מאלחש.
שנים על גבי שנים אנחנו בונים פה בארץ נורמליות מורכבת, מטורפת, ולרוב גם משגשגת. הבתים הופכים יפים יותר, האנשים נהייים עשירים יותר, החופשות מפנקות והשיגרה, עמוסה אך מספקת. הדשאים שלנו, כמטפורה וגם בפועל, הפכו הרבה יותר ירוקים מאלו של שכנינו. כלכך ירקו הדשאים שלא איפשרו לנו לראות מה קורה מסביב, אילחשנו את הפחד, וסיפרנו לעצמינו סיפור חדש.
שילמנו על האילחוש הזה שלוש פעמים, כשהופתענו מבפנים ומבחוץ. כשחבורת שוטים קיצוניים פנטיים עלתה לשלטון והבנו שיש בין אחינו הישראלים היהודים רבים החושבים שצריך לשנות, להחריב, את מערכת השילטון והחוק שנבנתה פה כל השנים, וזה קרה לנו שוב בשביעי לאוקטובר עשרים עשרים ושלוש בהתקפה של חאמס ובשבועות האחרונים גם מול החיזבאללה. המחירים של שני האילחושים האחרונים כבדים מנשוא.
הם כבדים בגלל כמות האובדנים הבלתי נתפסת בנפשות של גברים ונשים שרצו רק להמשיך ולחיות תחת האילחוש של חיים טובים ובנפשות המשפחות שחוות שכול ואובדן או חרדה ויאוש ליקיריהם החטופים.
הם כבדים עבור אלו שנחרב להם או נגזל מהם הבית, המקום הכי מאלחש שיש, גם בית פיזי וגם בית נפשי.
הם כבדים כי רבים כלכך וטובים, וחכמים, לקחו את עצמם ואת ילדיהם ועזבו, לא יכלו ולא רצו לשאת את הכאב והחרדה של היומיום פה, והם חסרים במחנה שלנו.
הם כבדים ומפחידים כי הכלכלה שלנו קורסת כמו מגדל קלפים ומי ישלם על כל המלחמה הזו?
הם כבדים כי העולם שלרגע היה שם לצידינו, הפנה לנו גב, ומי שעוד איתנו תיכף כבר לא יהיה שם.
האילחוש של העולם, הדרך של הצעירים והליברלים להצדיק את השפע בו הם חיים, היא לתמוך במי שחוטף עכשיו. ובכנות, המספרים לא קלים לעיכול ומורכבות התמונה עוד פחות. קל לשנוא אותנו. אז מה עושים? איך נצא מהכאוס הזה בעיניים פקוחות ונבנה חיים ללא מיסוך, ללא אילחוש, ונחזור למצב בו השקט שבחוץ והשקט שבפנים אמיתיים הם?!? האם יתכנו בכלל חיים ללא אילחוש על חלקת האדמה הזו או שמה שהיה הוא שיהיה?
איך להשאר אופטימית- ליברלית- שמאלנית ואוהבת אדם?
ההסטוריה, ולא רק זו שלנו כיהודים, הוכיחה שניתן להשתקם גם מחורבות. גם הטבע מצליח להצמיח ירק אפילו בחורש שרוף, והסתיו שעכשיו, יביא איתו גשמי ברכה שישטפו את הרוע. אולי.
_article.jpg "צילום, דפנה סרוסי")
03.10.2024 בוקר השנה החדשה תשפ"ה
שילמנו על האילחוש הזה שלוש פעמים, כשהופתענו מבפנים ומבחוץ. כשחבורת שוטים קיצוניים פנטיים עלתה לשלטון והבנו שיש בין אחינו הישראלים היהודים רבים החושבים שצריך לשנות, להחריב, את מערכת השילטון והחוק שנבנתה פה כל השנים, וזה קרה לנו שוב בשביעי לאוקטובר עשרים עשרים ושלוש בהתקפה של חאמס ובשבועות האחרונים גם מול החיזבאללה. המחירים של שני האילחושים האחרונים כבדים מנשוא.
הם כבדים בגלל כמות האובדנים הבלתי נתפסת בנפשות של גברים ונשים שרצו רק להמשיך ולחיות תחת האילחוש של חיים טובים ובנפשות המשפחות שחוות שכול ואובדן או חרדה ויאוש ליקיריהם החטופים.
הם כבדים עבור אלו שנחרב להם או נגזל מהם הבית, המקום הכי מאלחש שיש, גם בית פיזי וגם בית נפשי.
הם כבדים כי רבים כלכך וטובים, וחכמים, לקחו את עצמם ואת ילדיהם ועזבו, לא יכלו ולא רצו לשאת את הכאב והחרדה של היומיום פה, והם חסרים במחנה שלנו.
הם כבדים ומפחידים כי הכלכלה שלנו קורסת כמו מגדל קלפים ומי ישלם על כל המלחמה הזו?
הם כבדים כי העולם שלרגע היה שם לצידינו, הפנה לנו גב, ומי שעוד איתנו תיכף כבר לא יהיה שם.
האילחוש של העולם, הדרך של הצעירים והליברלים להצדיק את השפע בו הם חיים, היא לתמוך במי שחוטף עכשיו. ובכנות, המספרים לא קלים לעיכול ומורכבות התמונה עוד פחות. קל לשנוא אותנו. אז מה עושים? איך נצא מהכאוס הזה בעיניים פקוחות ונבנה חיים ללא מיסוך, ללא אילחוש, ונחזור למצב בו השקט שבחוץ והשקט שבפנים אמיתיים הם?!? האם יתכנו בכלל חיים ללא אילחוש על חלקת האדמה הזו או שמה שהיה הוא שיהיה?
איך להשאר אופטימית- ליברלית- שמאלנית ואוהבת אדם?
ההסטוריה, ולא רק זו שלנו כיהודים, הוכיחה שניתן להשתקם גם מחורבות. גם הטבע מצליח להצמיח ירק אפילו בחורש שרוף, והסתיו שעכשיו, יביא איתו גשמי ברכה שישטפו את הרוע. אולי.
03.10.2024 בוקר השנה החדשה תשפ"ה