פרולוג:
כבת מרוקאית לאב אהוב, מורה למתמטיקה ומחנכת בכיתה מקצועית ואישה מאמינה, יש לחברתי הצעירה לא בית אחד לנקות אלא שניים! לשעור האחרון בקורס, בו אנו משתתפות השנה, היא לא הגיעה. "זה שבוע ממש קשה. בכל מקרה אני ממש מתנצלת אבל לא אהיה" כתבה לקבוצה. כשניסיתי להתבדח על כך ענתה, בלי הומור, "יקרתי, כשאת מחוייבת לשני בתים וללמד, זה מאוד קשה..."

להכין לחג את הבתים לחג זו קריעה לא קטנה, כך סיפרה לי לפני, אבל הסיפור הוא לא זה, הסיפור היא הגיסה, אשת אחיה. בחורה מקסימה, אמרה החברה, אבל יש לה "עודף נחת רוח" 
ואני "???"
היא הסבירה: "בכל פסח, כשאנחנו סופסוף מסיימות את נקיון הבתים, אחיותי ואני, והחג עוד רגע נכנס, וזה הזמן להרים את הרגליים גבוהה ולשתות כוס נס-קפה חלבית אחרונה ... בדיוק אז, מתקשר אחי ומבקש "תעזרו לה! עוד לא סיימה אשתי. יאללה, תנו יד ותעזרו לה לגמור את הבית שלנו!"
האח, אהוב ונדיב, יודע שאחיותיו לא תסרבנה. 
"אומרת לך, היא חוזרת על הביטוי, "עודף נחת רוח יש לה לזאת!"
אני, נקרעת מצחוק מהתמונה ששתלה בראשי, נאבקת להבין את הביטוי החדש הזה,  והיא קצרת רוח אלי מבארת - "לא התחילה בזמן, לא עבדה מהר מספיק, רגועה מדי!!!"
"עודף נחת רוח!"
שתדעו!
*****
מודה אני, שבעת קיום השיחה הזו, לא עלה על דעתי שאבין בפועל, בגוף דואב ושרירים זועקים, עד כמה קשה החג הזה על אחיותי הנשים המאמינות, אך מעשה שהיה כך היה: 

לפני כשבועיים, אחרי דחיות וזמן שנעלם, העלנו את יחידת המגורים שבקומה התחתונה של הבית לאתר האינטרנט של  Air b&B ונרשמתי, קבל עם ועולם, כמארחת ב - Peacful Stylish Galilee Haven in Oak Grove
"גן עדן גלילי שקט וסטייליסטי" לא פחות וגם לא יותר. 

לשמחתי/הפתעתי/חרדתי, מייד עם עליית היחידה לאתר, הגיעו פניות, וכך מצאתי עצמי מחוייבת לשלוש משפחות שונות, אחת מצרפת ושתיים מקומיות. תאמר "דיינו!" ולמה להתלונן?! אבל כאן נכנס המוטיב הפולני שבי, שכן איך אארח ביחידה שיש בה עדויות לחיי בני שהתגורר שם בתור בחור צעיר? איך אכניס אורחים ליחידת דיור, שבמהלך שמונה שנות קיומה הזרמתי אליה כל חפץ עודף ומיותר מהבית? איך יישנו כאן אנשים אחרי חורף שלם בו לא גר בחדרים איש מלבד שממיות [בסין], חרקים ושאר מרעין???

אז, "עשיתי פסח"! לא לבית כולו- חס וחלילה- רק ליחידה המיועדת לארוח. תקשיבו... מה ששם מצאתי... לא יאומן! ברשותכן, אמנע מפרוט בחלק זה רק אומר ששקי האשפה היו גדולים ומלאים, ארגזים נאספו ויועברו לגנים, למיכלי המיחזור ולחנות יד שנייה בישוב ובכלל. בושה!

הנקיון הזה הציב לי מראה מביכה, לאופיי האישי כצברנית, אבל גם לתרבות הצריכה בה אנו חיים. לזמן הקצר העובר בין התאווה שלי, שלנו, לחפץ כזה או אחר לבין הגעתו למגירה או ארון מוטל זנוח בין חפצים אחרים. תרופות. חשבתן פעם כמה תרופות אנחנו זורקות?! תרופות לנצח יגיעו בחפיסות ועם תאריך תפוגה מוטבע על האריזה ואחרי צריכה מוגבלת של כדור או כדורים בודדים משליכים את החפיסה העודפת, במיוחד אם תאריך התפוגה שלה פג ב- 2001 .
ובגדים? זה רק אצלנו או שגם לאחרים יש ערמות של חולצות טריקו מבית הספר, שנת שירות, ממסלולים וקורסים בצבא, מיום מעשים טובים או אירוע כייף חברתי. עשרות חולצות T באיכות ירודה עם הדפסה כעורה שיעודן, ברגע מסויים בזמן, לתת ללובש/ת אותן תחושת שייכות קבוצתית.

לא קל היה "לעשות סדר" לא רק שגופי דואב עלי, גם המחשבות לא פשוטות היו לי. 
לא לקל היה לחשוב על הפער הזה בין מי שיש לו למי שאין. על מעגל החיים בו ילדים עוזבים וחדרים מתרוקנים. על חיים בתוך יער ואלמנט הנישול של חרקי החורש לטובת נקיונות החג ושלום באי הבית. 
לא קל היה "לעשות סדר" ועם זאת היה גם, מתגמל!
היחידה אוכלסה אמש לקול התפעלות האורחים הראשונים.

אפילוג:
ואני? אני תקווה שזרם הבאים יימשך ואזכה להכיר עוד ועוד אנשים, והם, יהנו משירת השחרורים וציוצי יונקי הדבש. לא יסבלו ויבהלו יותר מדי מהחרדון המבוגר ושתי השממיות המתגוררות בחדרים. אולי יהנו גם קצת משיחות קיומיות איתי. לא אגזים. אני מבטיחה!

חג פסח שמח! שנזכור ונזכה ל"עודף נחת רוח". במיוחד למי שעמלו, מיינו, ניקו ובישלו. חג שמח לאחיותי הנשים.                                                         

  ניסן תשע"ז 09.04.2017
*****
תוספת שקיבלתי מאורלי אהובת ליבי שגמרה פסח מזמןןןןן.....