22 באוגוסט 2006, 30 למותו -
כשאדם‭ ‬חי‭ ‬אנו‭ ‬חוגגים‭ ‬את‭ ‬יום‭ ‬הולדתו. ‬משפחתו‭ ‬ואוהביו‭ ‬נפגשים, ‬שמחים, ‬חוגגים. ‬אחרי‭ ‬מותו‭  ‬אנו‭ ‬מתחילים‭ ‬לספור‭ ‬את‭ ‬אובדנו, ‬את‭ ‬חסרונו‭ ‬בחיינו. ‬יום, ‬שבוע, ‬שלושים... ‬אותה‭ ‬משפחה, ‬אותם‭ ‬חברים‭ ‬ואותה‭ ‬אהבה‭ ‬עצומה‭ ‬רק‭ ‬עצובה‭, ‬עצובה‭ ‬נורא... ‬ב‭ ‬24‭-‬ביולי‭ ‬נהרג‭ ‬אהובינו‭ ‬צביקה,‭ ‬ומאז‭ ‬אנו‭ ‬סופרים‭ ‬את‭ ‬הימים‭ ‬בלעדיו‭...‬

מבלי ששמתי לב פיתחתי סל מוצרים שנוגעים בתחומים שמסעירים ומעניינים אותי- תרבות, חינוך, נשים ועוד... אשמח להרצות, לנהל מעגלי שיח, לעבוד עם צוותי חינוך בכל פורמט ומקום. עדית * 050-2008212 * info@idits.co.il

כשנה לפני שהגיע בתי לשנת בת המצווה שלה כבר הבנתי שלא יהיה מנוס מהעיסקה כולה...מסיבה לכיתה, בוק, סרט ואירוע נוצץ למשפחה וחברים. ניסינו להתנגד, חלקית, להתווכח ולהתמקח. ניסינו לשלב את הפן היהודי, עלייה לתורה או לפחות דרשה... אך יצאנו מהדיונים שידינו על התחתונה.  זו שהגיע אלינו לפני 12 חורפים ידעה כבר בחודשי חייה הראשונים מי היא ומה היא ומה מתאים לה!

יש את אלו שיש להם לוח זמנים לכל "הדלקה"... אלו שכל ערב מסודרים עם חבורה אחרת, משפחה, חברים, קולגות. יש את אלו שיודעות להכין סופגניות, יש את הבלוף-גניות מהיוגורט ויש את הלביבות... הלביבות הן קטגוריה אחרת. אמנם גם הסופגניה וגם הלביבה שתיהן חייבות לשמן הרותח את הטאץ האחרון אבל הלביבה, לדעתי, לוקחת בגדול. 

בהשראת חברתי זוהר יולס שמעלה כל ערב לעמוד הפייסבוק שלה חנוכיה שונה, רגע לפני ההדלקה, החלטתי השנה לעמוד במשימה שבדרך כלל אינני משלימה: להדליק בכל יום חנוכיה אחרת עם אנשים אחרים. יומני איננו מלא, הכל פתוח! מאידך, כולם מאתגרים ומאותגרים בימינו אז הנה אני...מאתגרת את עצמי...חנוכה תשע"ה.
חנוכיה אחת ביום, וטקסט שהולך איתה...

במאי 2007 אצרתי מפגש שהוקדש לנושא קליטתן המורכבת של נשים מעליית יוצאי אתיופיה בארץ. עדי אלעזר, בחורה צעירה שעלתה עם משפחתה דרך סודן בהיותה בת חמש בלבד, הייתה האורחת הראשונה שסיפרה את סיפורה האישי. סיפורה של עדי ייצג בעיני את סיפור הדור השני לעליה זו. 

שבע שנים מאוחר, יותר מצאתי עצמי מלווה את עדי למסע השורשים שלה בביקורה הראשון בארץ הולדתה, בתרבות האתיופית - מוזיקה, אוכל, שפה ומנהגים - שליוותה ומלווה אותה כל ילדותה ובגרותה, עד לביקור בבית בו גדלה עד הלילה בו יצאו למסע אל הלא נודע. 

תעשו תרגיל: עיצמו את העיניים לדקה, מיחקו כל מה שאתם יודעים על רחל המשוררת. עכשיו פיקחו אותן חזרה וקיראו, בלב או בקול, את מילות השיר כאילו ראיתם אותן בפעם הראשונה...

המשכן לאמנות עין חרוד, עוגן תרבותי יחודי מסוגו בצומת עמקי הצפון. בנוסף למוזיאון שפעילותו האמנותית כבר זכתה להכרה ארצית ועולמית, השתדרגה פעילות המקום עם הקמת האודיטוריום והיום היא כוללת מלבד פתיחות רבות משתתפים ואורחים, בית קפה בחצר הפסלים המקסימה ע"ש אדריכל הבית ביקלס,  קונצרטים של שבת בבוקר, הקרנות סרטים וכמובן גם את פריחה, מפגשי תוכן לנשים.

 

 

 

"אושפיזין, אורחים, לפי הארמית בספר הזוהר, הוא כינוי לנשמותיהם של שבעה אישים מאבות העם היהודי שעל פי הקבלה באים להתארח בסוכותיהם של בני ישראל במהלך שבעת ימי הסוכות. בכל יום מגיע לסוכה, על פי המסורת, "אורח" אחד מן השבעה בראש, ואליו מתלווים שאר האורחים. כל האושפיזין הם דמויות תנ"כיות מן ההיסטוריה היהודית. 
 חשיבות האורחים באה לידי ביטוי במידות המיוחסות להם... סדר הספירות הקבליות, ומקביל לשבע הספירות התחתונות. בכל יום מיוחסת חשיבות מיוחדת למידה הקשורה באורח של אותו היום. " ויקיפדיה 

מפינת הכתיבה שלי נשקפת גפן מטפסת וחלון צופה לשמים וצמרות אלונים. כל כמה ימים  בסביבות השעה חמש וחצי, אני מכבה בחשש מה את המזגן,  מסיטה את החלון לצד וממתינה... עד כה היה מכה בי חום כבד, אויר לח ומעיק. בימים האחרונים, כמו ברגע כתיבת מילים אלו, מגיעים משבי רוח פראית נושאים עימם ריחות סופקיץ,  ואור אפרפר המעיד על הסתיו שבפתח.