על המחנק
אסופה של מחשבות בעניין סגר, הסגר ומחנק -1. ראיתי השבוע בפעם השנייה את תכנית הדגל "הזמר במסכה" ואז זה הכה בי... זה אני, את, אתה, אנחנו שם בפנים, בתוך התחפושת המפוארת הזאת של תרנגול, שפירית, פלאפל או מלפפון חמוץ. אוסף רמזים איזוטריים מחיינו שלפני, העמדה ארוויזיונית ובמרכזה אנחנו מפזזים, מנסים לשיר כאילו אין היום ולא יהיה מחר, כאילו יש לנו אויר שם בפנים, כאילו מישהו בחוץ יעריך את המאמץ האחרון שלנו ויצעק, כמו אופירה, "הוא לא זמר, הוא לא זמר, אבל הוא רוצה נורא..."