פעילותו של מקום גאה בעמק מתרכזת מזה כשנתיים בבינוי קהילה. הארועים שאנו מזמנים אליהם מעגלי חברים וחברות חדשים מתקיימים במקומות שונים בעמק. בין המפגשים השונים - "לקראת שבת", "מדברים מהבטן", "מטיילים בגאווה" או "נפגשים במרזח" - חיי הקהילה דלים ומתרחשים בעיקר בדף הפייסבוק שלה. בנוסף אנו חשים שפלח מאוד משמעותי של עשייתינו נמנע מאיתנו... 

בבוקר שישי, 22/6/2012 "פריחה" אחרונה לעונת תשע"ב, סגירת עונה שביעית [ולא שישית כמו שאמרתי בטעות בדברי] למפגשים במשכן לאמנות עין חרוד. מונודרמה, שחקנית אחת על הבמה, עם שולחן עץ לבן. זהו.

קשה לתאר את עוצמת הרגשות והטלטלות שעברו הנשים בקהל. נדמה שלא הייתה אחת שחמקה מהתחברות לרגש, לזכרונות אישיים, לצלקת שהגלידה או חוויה מודחקת.

מזמינה נשים מהקהל לשלוח תגובות ולהפיץ הצגה כדי להצדיע בכך לאומץ הרב של הכותבת והבמאית ליאת פישמן לני ושל השחקנית המצויינת ענת זמשטייגמן, מגיעה להן כל התמיכה והפירגון שאנו, בכוח הרשת, יכולות לתת להן. מצורפת כרזת ההצגה ...

הרבה שיחות סוערות התנהלו במפגשי פריחה סביב שאלת הפמיניזם. מה זה אומר ולמה בעצם צריך את זה? האם לא הגענו כבר אל הנחלה? האם המאבק נחוץ עדין??
הצילום הזה שהורד מהרשת מייצג בעיני את אחת התשובות הרחבות והמדוייקות ביותר! מזמינה לחשוב על זה.

In the past Idit Segev from Alon Hagalil was a clerk in an insurance agency, and then a gift shop owner. After studying in the United States she returned to Israel with a new agenda: social action. Her project list includes feminine empowerment, renewed Judaism, a Gay Place in the Valley and a bicycle repair workshop for boarding school students. Now, after gaining recognition in the Jezreel Valley she dreams of the day when the regional council will establish a department of social action.

Racheli Avidov,
photos by Sharon Zur

כל כמה שמנסים לגרום לנו לחשוב שאני והוא או היא זה לא אותו דבר, אני רוצה שלקבוע חד משמעית: זה לא נכון!!!
כולנו, בגדול, אותו הדבר: הצבע שונה, המיקום על פני הגלובוס אחר, האל-אם קיים בלב- שמות שונים לו,  המצב הכלכלי משפיע, ועוד איך משפיע, על הנראות שלנו בעולם, אבל מעבר לדברים החיצוניים האלו כולנו רוצים לחיות, פשוט לחיות בשקט ובעיקר לאפשר לילדינו חיים טובים יותר ממה שיש לנו. זאת המסקנה ה"מהפכנית"  שהחלה מקננת בי לאחרונה.

לימוד חוייתי הוא לימוד שבעקבותיו הידע מוטבע ונשמר לנצח. רגע לפני המפגש האחרון של סדנת "קול גלגל", שתסתיים השנה ברכיבה משותפת בחורש בית לחם הגלילית, נפגשנו לניקוי ו"אריזת" הסדנה אשר תעמוד בודדה ונטושה בקיץ. אחרי שהשלכנו לערימה המון חפצים מיותרים ומאובקים -כדרכו של מקום שעוסק במיחזור, יש אצלינו חפצים רבים שאפילו לנו אין לנו מה לעשות בהם- ואחרי שנשמנו ו"אכלנו" כמויות אבק נאות, הגיע דני גלעד, עם מיכל חנקן נוזלי.

אחרי עונה מעניינת ועשירה בחומרים והמון אמנות, בפעם הראשונה במפגשי פריחה, הצגה שהשתתפה השנה בתיאטרונטו, פסטיבל הצגות היחיד היוקרתי בת"א... נראה לי שזהו סיום מכובד לעונת תשע"ב המעלה את הרף לעונת תשע"ג.

איאו ודניאל צ'סיר-טרן, אורחי המפגש הראשון, יספרו בפתיחות על ההחלטה להינשא תחת חופה לפני כ-15 שנה, על הלימודים בישיבה אורתודוכסית כילדים ועל לימודי הרבנות היום, על אימוץ שלושה ילדים, על העלייה לארץ מארה"ב ועל החיים כזוג גברים, בקיבוץ הדתי חנתון. הם גם ישתפו בחוויות שלהם מההשתתפות בתכנית הריאליטי "אמא מחליפה"...

לאבא שלי יש את הגינה הכי מקסימה שאני מכירה. טוב, יש גם את הגינה המדהימה ב- Giverny שבצרפת בבית של האמן  Monet אלא שהגינה ההיא מתוחזקת על ידי כ-30 גננים...ואצל אבא שלי, במושב שבעמק יזרעאל, רק שתי ידיו המחוספסות ממגע האדמה והמון דמיון ואהבה יוצרים את הקסם...

ביום הזכרון תשע"ב, 2012 כתבתי:
השנה, רק השנה, שלושים שנה אחרי המלחמה ההיא, התעורר בי העצב הגדול על החיים שנקטען ביוני 1982. החלטתי להגדיש פוסט לזכרם של אליעזר שיאון, ישראל שכטר ויורם ביטון זכרם לברכה. שני הראשונים היו טייסים בטייסת האנפה בה שרתתי בבסיס חצרים ויורם היה בן מחזור שלי ממושב דבורה.