בחופש הגדול אני ואמא נסענו לניו-יורק! ביום הראשון הלכנו לסנטרל פארק עם ציפורה סלמון, החזקתי את המצלמה שלי חזק הייתי לחוצה ועייפה, ופתאום צץ לעיניי זוג עם כלבלב חמוד. אמרתי לאמא "את יכולה לצלם אותו?" ואז ציפורה התפרצה לדברי ואמרה בצחוק "בובל'ה, אף אחד לא יגיד במקומך, אני אלמד אותך לבקש" שתקתי.

הגילוי הנאות מחייב אותי לחשוף שלמרות אהבת הבישול והאירוח שלי, עוגות אינן בתחומי מומחיותי. יש בספר המתכונים שלי בערך 4-5 עוגות שמלוות אותי, רובן עוד מימי התיכון, כולן עוגות בחושות קלות מאוד להכנה ומאפשרות שפע גיוון ויצירתיות. לעוגות מתוחכמות יותר הכוללות עבודה ממושכת עם שמרים וחמאה או קרמים ושכבות יש לי את ארנה & ארנה חברותי.. אולי יום אחד תנדבנה הן מתכונים למדור.  מתוך ה"מבחר" שלי התברר ששתי עוגות מתאימות בול לראש השנה ואת שתיהן אצרף לברכות החג שלי....בתאבון!

על מסך הפתיחה במהלך חודש חגי תשרי  מתחלפים דימויים,
שניים עשר, כמניין חודשי השנה.
פנים מאירות, רציניות או מחייכות, חכמות. הפנים המגוונות הללו, מייצגות בשבילי ערכי חיים...

מצרפת שוב את גלויית הברכה לשנה החדשה המכילה בחובה את תאריכי כל המפגשים המתוכננים לעונה זו:

רגע לפני כניסת שנת תשס"ח שלח לי אחי הצלם צילום מתעתע ומפתיע בו אשה יפיפיה בשימלה לבנה צובעת, באדום לוהט, רימונים במטע. הצילום כבש אותי והתחיל מסורת מתמשכת של איגרות ברכה לראש השנה המייצגות ברוחן ובמילותיהן את המהות של פריחה, מפגשי תוכן לנשים.   

מאז, בכל שנה מתחיל מסע קטן לחיפוש התמונה שתתאים בדיוק למה שעכשיו ונכון ומייצג... 

בדצמבר 2009 הוזמנתי להתראיין בתכנית אנשים ברדיו קול יזרעאל.
המראינות מירב גולדווין ויולי שפירא שאלו על חיי והשמיען בחירות מוסיקליות שלי. פעם ראשונה באולפן רדיו! היה מרגש.

מוצאי שבת של חשוון לפני 15 שנה -
היה הרבה אור בכיכר מלכי ישראל.
 אורות החשמל ואשכולות העירייה, אור בחלונות ואור בעיניהם של אנשים שהאמינו שהולך ונחשף האור. החושך קינן מאחורי המדרגות, תפס לו אחיזה בסמטה אחורית נשכחת וביקש להטיל צל. ביקש להחליף שמחה ביגון, תקווה ביאוש, ברק עיניים בדמעה ולהחליף חיים במוות ואומץ בשר ודם בבהלה משיחית.

מוצאי שבת של חשוון - האור מלך במלכי ישראל - והאופל בחצר המטרה .
סיפורו של רבין הוא סיפורה של ארץ ישראל.... כשהתנאי לישיבה בארץ הייתה המחרשה ועוד דונם ועוד עז - נשלח מלח הארץ לביה"ס החקלאי. כשהתנאי לישיבה בארץ היו הרובה והסטן והמשוריין - הוא היה שם בכובע גרב. כשהתנאי לישיבה בארץ היו גדרות התיל שמסביבה ושמירתם - הוא עלה בסולם הדרגות.

פורום הקולנעניות מציג את "מבחן בכדל" -
שלוש שאלות פשוטות שבודקות ייצוג נשי בסרטי קולנוע.

זהו, נגמר החופש הגדול ותחושת עצבות ופרידה אופפת אותי. במהלך החודשיים האחרונים עקבתי בבלוגים ובפוסטים שונים ברשת אחר הספירה לאחור של הורים, בעיקר אמהות, לרגע חזרת ילדיהם למסגרת החינוך הפורמאלית, הבנתי את מצוקתן אבל הרגשתי בסיפור אחר. מגישושי התברר לי שיש עוד כמוני אבל קולנו לא נשמע: הקול המברך על זמן האיכות עם ילדתי, על הזכות לצפות בה גדלה ומתפתחת, על היכולת לשים חותם בנפשה ובידיעותיה, על הזמן האמיתי לממש את החוזה שלקחתי על עצמי מרצון, ולא בקלות יתרה, להיות הורה.

חוף אפרורי, ענני גשם כבדים וקודרים, שחפים צווחים ממלאים פינות פנויות בחוף, ממריאים בקבוצה לעבר השמים, נוחתים ושוב נוסקים אל-על. חם. מוזר שחם ועוד מעט ירד גשם. אצלינו, בלקסיקון מזג האויר הישראלי,  אין ימים כאלו. מזג האויר והשחפים שמסביבי, גדולים ושבעים, מחדדים את תחושת הזרות שאני חשה במקום היפיפה בו אני נמצאת ומעלה הרהורים ומחשבות על המושג "בית".