אתמול ראיתי במו עיני איך שינוי נראה ומהו שינוי אמיתי.
מחלקת הגיוס של עמותת מרכז מעשה הזמינו אותי להעביר להם את סדנת "אופים צוות" של לוקיז, סדנאות התפתחות בעזרת אפייה.

זה המקום שבו בילינו את השבוע האחרון.

חמש שנים למותה של רונית אלקבץ. בת 51 היא הייתה...

"את צריכה להזמין איזה סלב ללילה על חשבונך, ככה עושים כולם!" היא אמרה בפסקנות "אנשים הולכים בעיקבות הידוענים ואם יראו שהיו אצלך, ירצו גם!" נשמתי רגע, חשבתי יותר מרגע, והבנתי:

כשאנו עורכים סדר בביתנו, אני מנסה לבחור לערב החג נושא מוביל, סוג של תמה מרכזית. רעיון שאימצתי כשלמדתי אי אז לפני עשור ב"תהודה", תכנית שהייתה בית מדרש יהודי-חברתי.

אנחנו, החילונים, המקיימים את מצוות "ליל הסדר", טובעים בשלל החומרים שההגדה מביאה ובשפתה המורכבת. תמה מרכזית עוזרת במיון אותם חלקים שיוקראו ובעיקר מאפשרת לשחרר את אלו שאפשר הפעם לעבור את החג בלעדייהם. 
והשנה?

משרד מאכלס בהגדרתו את השרד, קרי פקידות ונותני שרות. הרבבה מים זרמו אפילו בירדן מאז הומצאה המילה "משרד", וזה לבטח לא זה המקרה של זה המשרד. כאן, במרחב הזה, יפגשו יומיום, אוסף של גברים ונשים בפאתי שנות השלושים לחייהם. חכמים אשששש, כייפיים, נישאים על גלים של תאוות ושמחת חיים. יצירתיים ומלאי אמונה בעצמם, בעולם, במקום שלהם בעולם הזה וביכולת לעשות, לשנות, לשים חותם ולבנות קריירה... בקיצור הייטקיסטים.

הפסח הזה יוצאים מעבדות לחרות. מתחילים אט אט לנשום בחופשיות ללא מסכות ומסננים על האף, חוזרים בחשש מה לגעת זה בזו, וחוברים, אחרי נתק כפוי וממושך, לאהובים עלינו, בני המשפחה.

שלושים שנות נישואים לא הכינו אותי ל-24/7 עם בנזוג עובד...בבית. 

כמו רבים בעולמות התוכן הללו, לאורך כל הקריירה שלו הוא יצא מהבית בבוקר לאזור המרכז וחזר מאוחר בערב. הרבה עבודה, מעט בית והפרדה מוחלטת בין שני תחומי החיים.

הקורונה שפרצה בתחילת השנה החולפת שינתה, שלא לומר הרעה, את תנאי התעסוקה של רבים. אלו שהמשיכו לעבוד עברו לעבוד מהבית ובינהם האיש שלי.

וואי, איך אנחנו נאחזים בסופה של שנה, כמה אנחנו משוועים לתחילתה של החדשה. ואפילו היא השנה האזרחית, הנוצרית, שנה הנספרת מהולדתו של ישוע אבי הנצרות, אפילו עליה אנו סומכים, אולי אפילו ניתלים, שתביא את השינוי המיוחל. רק שתביא אותו כבר.

והשינוי המיוחל הזה, באופן פרדוקסלי, הוא שהעולם יחזור להיות כשהיה: שנוכל להסיר המסכות, להתחבק ולגעת באחרים ללא מורא, לפגוש את ההורים והסבים בלי להישמר, לטוס לרחבי העולם ולחזור בלי אימת בידוד ובעיקר, שלא נרגיש איום על שיגרת חיינו הישנה, המוכרת, הידועה, האהובה.

ומה אתם חושבים? מה הסיכוי ש-2021 המתחילה מחר בבוקר, תחזיר את גלגל חיינו לאחור?

"קחי!" אמר ודחף לעברי קערת אלומניום בוהקת בתוכה נחו גרגרי חומוס "שלם" שחולצו משתי קופסאות שימורים. "נראה מה את יכולה לעשות עם זה?!" הקניט אותי אחרי שערב קודם רקחנו יחד בסיר לא מתאים אסופת ירקות מוקפצים. אז ככה ...