אישה לא יודעת את רגע מותה
היא לא יודעת שכבר אינה
היא לא שולטת באובדנה
לאלו שנשארו,
לשאת את זכרונה.

2007, טכס הכנסת ספר תורה לקהילת ניגון הלב. היה צלם מקצועי, בכל התמונות אנשים בפה פעור לשירה ועיניים עצומות לתפילה. מהאנרגיות של הערב ההוא אפשר היה ליצר חשמל.

טללית, עטויה בטלית עדינה, איילת הצעירה למרגלותיה והיא קורנת. הספר מסתובב במעגלי הריקוד, עובר מיד ליד, מונח בזרועותיה. קליק. ככה נראה אושר.

2021, אמצע אפריל, אני מקבלת הודעה מפתיעה מטללית. קבענו בבלומה בטבעון. השלמנו פערים של שנים כאילו היו רק ימים. אחרי הקפה טללית הציעה שנעשה לה מפה MMT ואנחנו מפליגות לתוך סיפורי חייה, חלומותיה והמיית ליבה.

בתוך התהליך טללית וסטיב מחליטים להנשא. המקום היה ברור לה מיד - בשדות ים, זה הבית האמיתי. בהתרגשות רבה היא משתפת ומתיעצת בפרטי החתונה, רוצה להיות נאמנה לעצמה גם שם, ולכבד את הוריה, את הבנות שלה ושלו ואת סטיב אהובה. בדרכה היחודית וחיבורה ליהדות היא מחליטה להקדים לחתונה טקס 'תשליך' סימבולי בים, בו תשיל מעל ליבה את כל מה שאיננו נחוץ עוד.   

הלב שלה ספג רבות. אמש, בתום השבעה לאביה האהוב, ליבה נדם בטרם עת, במפתיע, לא יכול היה עוד.

בפגישותינו אני נוכחת כמה עוצמה, חריפות, רגישות ופגיעות יש בה. כמה אהבת אדם ורצון לעשות ולהייטיב. ומפגישה לפגישה מתגבשת המפה שלה ומתחדד ניסוח ה - Why, אותה להבה פנימית שלאורה היא צועדת במסע חייה. וכך היא כותבת -
"אני, טללית, שואלת על הקיום האנושי, תוך חיפוש שילוב בין קודש לחול ושאיפה לחיבור גוף ורוח.
מתוך געגוע לאהבה ותחושת שייכות, המלווה בפחד להעלם בתוך הכלל, אני פועלת ללמוד, ללמד
ולחדש כל הזמן, בדרך של דיאלוג,
וצמיחה של האני."  


תנצ"ב 03/2023