בערב חמישי הרגשתי שמשהו מרוח הבגרות הקהילתית שרה על האולם כולו, על באי הערב הרבים והמגוונים וכולם כאיש אחד ייחלו להצלחת הערב, האזינו ברוב קשב, פינו מקום כשצריך היה, תיגמלו את כולנו [!!!] במחיאות כפיים רבות ורמות.

באי הערב הרבים, הביעו הערכה ופליאה ל"נס" הזה שבו חבר מתנדבים מרים, בכוח האמונה והעבודה וברוח חלוצי הארץ, ערב של הוקרה ואהבה גדולה לאישה מוכשרת ובודדה שאיש מאיתנו לא באמת הכיר את סיפורה קודם לפרטיו ונפתוליו הרבים, והיום כולנו מכירים כל כך טוב, אנחנו וילדינו ועוד 700 אישה ואיש שגדשו את האולם.  

נוחי בשלום על משכבך רחל המשוררת, אנחנו נמשיך לשיר ולספר אותך... 

"בגני נטעתיך", בביצוע הילה גונן 
 

רחלי אבידוב דוברת המועצה האיזורית עמק יזרעאל, כתבה:

חלפו כבר כמה ימים מאז צפיתי בערב היפהפה "רק על עצמי לספר ידעתי", הערב שערכה קהילת ניגון הלב על סיפור חייה ושיריה של רחל המשוררת. הערב הזה, תוכנו ושירתו, מלווים אותי ופולשים למחשבותיי.

  אני חושבת על האשה הרגישה הזו - רחל, ששפת האם שלה איננה עברית ועדיין, היא הפליאה לכתוב בה כתיבה רגשית, אמיתית ופוצעת לב בכאביה ובקשת גווניה, אני חושבת על סיפור חייה, בדידותה, מחלתה, על הקהילה שבחרה לנדותה מתוכה, ועל מותה העצוב כל כך, בודד וקר.  

הרבה כבוד עשתה קהילת ניגון הלב למשוררת רחל. ליצירתה, לסיפורה. הזיכרון, הוא הדרך שלנו לשמר חיים וסיפורים, לתת להם כבוד נוסף ממרום השנים שחלפו, ללמוד מהם. הערב הזה היה הזדמנות להביט בקהילה נפלאה שהצליחה בכוחות מקומיים להפיק ערב רגיש ומרגש ולתת מקום למשוררת וסיפורה, וגם לאנשים המרכיבים את הקהילה ותורמים לה - בקולות שירה ערבים, בנגינה נהדרת, בשיר ובסיפור.  

סופו של הערב, הותיר בכל הצופים, שילוב של התרוממות רוח מהחוויה, וצער עמוק על סופה העצוב של רחל, ובלב הדהדה תובנה אחת, בהירה וברורה - רק קהילה חזקה ומחבקת, כמו קהילת ניגון הלב וכמו הקהילה של עמק יזרעאל, יכולות לתת לכל אדם החי בהן, את החיבור, החיבוק והליווי, לדרך הזו שבאנו לעשות כאן בעולם הזה.   


נדב דרורי כתב:
בקבלת השבת האחרונה, ביום שאחרי ערב רחל, דברנו על הצורך למנות לעומת הצורך להימנע מהספירה.

אני חייב למנות. תסלחו לי. אני עם המונים!  כַּמָה מַעֲלות טובות לַמָּקום עָלֵינוּ! אני אתחיל אולי מהסוף. בכל ערב, בסוף התודות. אני נותן לעדית, המפיקה שלנו, חיבוק ארוך של תודה, והיא אומרת לי: "זהו. פורשים בשיא. כזה עוד לא יהיה לנו!". ועוד כהנה וכהנה אמרות עדיתיות טיפוסיות.  זהו ערב התרבות העברית השישי שאנחנו מעלים בניגון הלב. קדמו לו: פן, גולדברג, אלתרמן, חלפי ושלונסקי. ועדית תמיד אומרת לי את אותו המשפט. כמי שלקח חלק כזה או אחר בכל הערבים כולם, אני חייב להסכים... ערב רחל, בכל הפרמטרים שאני רק מעלה על דעתי, הצליח להתעלות על כל הערבים שקדמו לו. 

זה מתחיל תמיד שבועות לפני הערב עצמו, כאשר חרושת השמועות על "מי תהיה הדמות שמוטי יספר עליה השנה" מגיעה לשיאים שאף בורסה או מכון הימורים לא יתביישו בו. אחרי שמתבררת דמות הערב, יש תמיד את התחושה הזו של: "אוף.... איזה שירים בכלל יש לו". "לא!!! רק שירי דיכאון היא כתבה". "עוד פעם האלכוהוליסט הזה?!". אחר כך מגיעים השירים שנבחרו, ועולות התהיות - "איך אפשר לעשות את זה קצת אחרת?". איך אפשר להפוך את זה ליותר משלנו?".

אחר כך נפגשים אצל עידן. אוכלים משהו. שותים משהו. אחרי זה אוכלים עוד משהו. ואז עוברים עם ארנון, חובב ויחיעם עם השיר. אחרי זה אוכלים עוד משהו. ואז חובב זורק רעיון. וארנון מפתח אותו קצת. ויחיעם מביא איזה אקורד מהסרטים. ואז מגיעה עידן ונשענת על המשקוף בחדר החזרות, ועושה מין מבט כזה של "אולי עוד יצא מזה משהו". ושרים עוד פעם. ומתחילים להתלהב אז הולכים לשתות משהו. ואם אפשר, עוד משהו לאכול. וחוזרים לשיר את זה, קורין מוסיפה מקצבים, נעמי מחללת בגבוהים, תמר מושכת במיתרי הויולה ודרור עם הבס מגיע מאוחר ונותן עומק צלילי מאחור .

וככה ערב אחרי ערב, חזרה אחרי חזרה - עולה התחושה שאולי עוד יצא מזה משהו.  אחר כך הערב כבר ממש מתקרב, אז מוציאים את הפסנתר מהחדר, וטוב שגל הגיע לעזרה, ועוברים לסלון. ובשביל הגרוב, שיהיה טעים, מביאים שני מגברים קטנים שמפנים לכיוון של השכן שכבר הרבה זמן לא ישן, ויכול ללמד את כולנו את השירים של כל גדולי המשוררים מהעלייה השנייה אחרי שכבר שש שנים אנחנו חופרים לו.

ובינתיים, בדיונים נפרדים, מתהווה לה התפאורה, סידורי התאורה וההגברה. נסגרים הפרטים הכי קטנים, של מי יעלה מאיפה, ובאיזו חולצה ומי צריך להיות מוכן כי מיד אחרי זה.... ובתוך כל הטוב, יש גם משברים לא קטנים, פנצ'רים לא מתוכננים ובלתמ"ים בלתי צפויים. אז מאלתרים, ומדברים, ואוכלים עוד משהו. ובעיקר שרים. 

יום לפני האירוע התפאורה על הבמה כבר מוכנה, מוארת כהלכה, הנגנים והשרים מוגברים היטב, ועולות השאלות. יבואו? ואם יבואו - ייהנו? ועושים RUN ראשון בשביל הסאונד, וRUN שני בשביל הנשמה. ומוטי לא מגלה את תוכן הדברים - הוא משאיר את זה כהפתעה.  ואז הפייסבוק קופץ שיום המופע הגיע. ומגיעים מוקדם, אולי, נרוויח עוד הרצה. והקהל כבר צובא על הדלתות. ומגיעות פנים מוכרות יותר ומוכרות פחות. והם נוהרים אט - אט. וממלאים את האולם - עד אפס מקום. כמעט. והפרפרים בבטן עושים שעות נוספות. 

ישבתי בערב הזה על המדרגות. יחד עם שאר החברים. לא היה מקום כל כך..... ועוד זה מדבר, והוא עולה לשיר. והקהל מריע. והתחושה טובה. והשירים יפים, הסאונד נהדר. התאורה. התפאורה, המצגת שמרגלית מתזמנת. הכל זרם כמו מים בחג השבועות. ואנחנו יושבים שם בפינה. נושכים את השפתיים. ומחזיקים אצבעות לביצוע ההוא או לעליה ההיא. וכל חבר שיורד מתקבל במחיאות כפיים אדירות - ואנחנו מחלקים חיבוקים. ונשיקות.  
עבר לי מהר ערב רחל. נהניתי מאוד.


* כל הסרטונים צולמו ע"י אורי בינדר. 
* כל התמונות צולמו ע"י אלון תלמי, חוץ מצילום הבנות שהגיע ממצלמתה של נעמה גונן
* עוד ביצועים בפוסט עוד מערב "רק על עצמי"....