בשנים האחרונות צף נושא הקיימות לפני השטח. אפילו תכניות טלוויזיה פופולאריות מדברים אותה בפריים-טיים. אצלי הנושא קשור לפעילות בסדנת קול גלגל או טיפונת לפני ... למחשבה שמשהו מיותר לאחד יכול להיות שימושי לאחר מחד וגם מאידך, שמוצרים בני קיימה שמיוצרים היום באיכות ובחוזק חומרים כזה שהתכלותם תיקח מיליוני שנים, יכולים כשסיימו את תפקידם המקורי לשנות פנים וייעוד ולשמש אותנו עוד שנים רבות.
העיסוק שלי בקיימות לא מספק וגם איננו מעשי במיוחד, אם לא מחשיבים לי הפרדת פסולת ביתית למכלי מחזור. עם זאת הפכתי "גרופית" של צילומים וסרטים המראים את היצירתיות הרבה של אמנים ואומנים וגם אנשים מן הישוב, העובדים עם חומרים "מיותרים" במיוחד כאלו העוסקים, איך לא, במחזור אופניים... אבל לא רק!
קחו למשל את האדניות הנפלאות, בעברן מכלי שמן זית לצרכנים כבדים כמוני. צילמתי אותן תלויות במרפסת בדרום תל-אביב באזור הגלריות המתחדש שם, ולצידן העציץ שלי שנוצרו בהשראתן:
כבר לפני שנים רבות מצא האמן אהרל'ה בן אריה שימוש לצמיגי משאיות ורכבים שסיימו את תפקידם על הכביש. הוא הפך אותם לאמנות כשחתך אותם ויצר לטאות ענק מזדחלות ושאר יצורים.
בחצרות הגרוטאות של גני הילדים נמצא צמיגים לרוב, כמסלולי מכשולים וכארגזי חול קטנים ועדין אני נרגשת לראות איך צמיג גס, מחוספס וקשוח, מוצא מהקשרו:
חומר גלם נוסף אופטימאלי למחזור הם משטחי העץ עליהם מובילים חומרים לתעשייה וארגזי עץ שהם חומר נפלא אם כי נדיר יותר. העצים, במקרה של המשטחים, הם בד"כ קשים וחזקים מאוד וכמעת ללא מאמץ המשטחים הופכים לפריטי ריהוט ייחודיים:
תיבות עץ כמו בתמונות לא פוגשים הרבה בארץ אבל יש היום קופסאות נעלים מדהימות המתאימות לאגור בתוכן חומרי יצירה תפירה או לימוד, בובות וחילי פלסטיק ירוקים.
ועוד יש סביבנו המוני קרטוני ירקות, חלקם יפים כשלעצמן ואחרים יראו מקסים אם יצבעו בגואש עם שכבת לכה אוטמת ומגינה לגימור.
פעם, בגלגול קודם קודם שלי כבעלת חנות טוטם, הייתי אוספת תיבות קרטון מוארכות שהשליך בעל סטודיו לצילום ששכן ליד החנות שהיתה לי בשנקין, צובעת אותן ומוכרת לאמהות טריות. המידות שלהן התאימו בדיוק לטיטולים וקרמים לישבני העוללים ואז לא ידעתי שבמחזור עסקינן.
נדמה כאילו צריך להיות מאוד יצירתיים בכדי ליצר מוצרים חדשים מישנים, אבל בעידן הרשתות החברתיות צריך בעיקר רצון [לחפש רעיון], סבלנות [לביצוע] ומעט חוש הומור. בפרפראזה על אייל שני, המוצרים שתיצרו יישאו איתם את זיכרון המוצר המקורי והדיסוננס בין השניים, הישן והמחודש, יעלה חיוך על שפטי המתבוננים:
ועוד לא סיפרתי על אפרת מירב חברתי מראש הניקרה שעושה תיקים אופנתיים מפנימיות של רכבים, או על היילי דה מרקס שמחדשת ישנים ומיישנת חדשים, ולא הזכרתי את הקרפריה המקסימה בספרד שכולה קיימות ומחזור.
בעצם כל מה שרציתי זה לשתף אתכם בחבורת הגברים הזו ובגופי התאורה המופלאים שהם מיצרים ולהציע שעל סיפה של שנת 2013 ננסה כולנו להיות קצת יותר ערים לעניין הקיימות ומעשיים בנושא שימור הפלנטה הזו שאנו חייבים לה כל כך הרבה. מי יודע, אולי אפילו נהנה מזה?
* מתוך מגזין עוד! השראה יומית
קחו למשל את האדניות הנפלאות, בעברן מכלי שמן זית לצרכנים כבדים כמוני. צילמתי אותן תלויות במרפסת בדרום תל-אביב באזור הגלריות המתחדש שם, ולצידן העציץ שלי שנוצרו בהשראתן:
כבר לפני שנים רבות מצא האמן אהרל'ה בן אריה שימוש לצמיגי משאיות ורכבים שסיימו את תפקידם על הכביש. הוא הפך אותם לאמנות כשחתך אותם ויצר לטאות ענק מזדחלות ושאר יצורים.
בחצרות הגרוטאות של גני הילדים נמצא צמיגים לרוב, כמסלולי מכשולים וכארגזי חול קטנים ועדין אני נרגשת לראות איך צמיג גס, מחוספס וקשוח, מוצא מהקשרו:
חומר גלם נוסף אופטימאלי למחזור הם משטחי העץ עליהם מובילים חומרים לתעשייה וארגזי עץ שהם חומר נפלא אם כי נדיר יותר. העצים, במקרה של המשטחים, הם בד"כ קשים וחזקים מאוד וכמעת ללא מאמץ המשטחים הופכים לפריטי ריהוט ייחודיים:
תיבות עץ כמו בתמונות לא פוגשים הרבה בארץ אבל יש היום קופסאות נעלים מדהימות המתאימות לאגור בתוכן חומרי יצירה תפירה או לימוד, בובות וחילי פלסטיק ירוקים.
ועוד יש סביבנו המוני קרטוני ירקות, חלקם יפים כשלעצמן ואחרים יראו מקסים אם יצבעו בגואש עם שכבת לכה אוטמת ומגינה לגימור.
פעם, בגלגול קודם קודם שלי כבעלת חנות טוטם, הייתי אוספת תיבות קרטון מוארכות שהשליך בעל סטודיו לצילום ששכן ליד החנות שהיתה לי בשנקין, צובעת אותן ומוכרת לאמהות טריות. המידות שלהן התאימו בדיוק לטיטולים וקרמים לישבני העוללים ואז לא ידעתי שבמחזור עסקינן.
נדמה כאילו צריך להיות מאוד יצירתיים בכדי ליצר מוצרים חדשים מישנים, אבל בעידן הרשתות החברתיות צריך בעיקר רצון [לחפש רעיון], סבלנות [לביצוע] ומעט חוש הומור. בפרפראזה על אייל שני, המוצרים שתיצרו יישאו איתם את זיכרון המוצר המקורי והדיסוננס בין השניים, הישן והמחודש, יעלה חיוך על שפטי המתבוננים:
ועוד לא סיפרתי על אפרת מירב חברתי מראש הניקרה שעושה תיקים אופנתיים מפנימיות של רכבים, או על היילי דה מרקס שמחדשת ישנים ומיישנת חדשים, ולא הזכרתי את הקרפריה המקסימה בספרד שכולה קיימות ומחזור.
בעצם כל מה שרציתי זה לשתף אתכם בחבורת הגברים הזו ובגופי התאורה המופלאים שהם מיצרים ולהציע שעל סיפה של שנת 2013 ננסה כולנו להיות קצת יותר ערים לעניין הקיימות ומעשיים בנושא שימור הפלנטה הזו שאנו חייבים לה כל כך הרבה. מי יודע, אולי אפילו נהנה מזה?
* מתוך מגזין עוד! השראה יומית